עת"א 65207-06-16 הייב(אסיר) נ' מדינת ישראל

רקע וההליך בפני ועדת השחרורים

העותר מרצה עונש מאסר מצטבר של 7.5 שנות מאסר, לאחר שהורשע בשני תיקים שונים. בתיק הראשון הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, גרימת חבלה חמורה- שהינה תוצאת נהיגתו הפרועה, ונהיגה בשכרות- בגינן נגזר דינו ל-4.5 שנות מאסר. במסגרת גזר הדין, אף הופעל נגדו במצטבר עונש של מאסר מותנה למשך שנתיים, שהיה תלוי ועומד נגדו (הפעלת התנאי הייתה בתיק הראשון). בתיק האחר הוא הורשע בעבירה של גניבת חלקי כלי רכב- בו נגזר עליו עונש מאסר מצטבר למשך שנה.

זהו מאסרו השני של העותר, כאשר את עונש מאסרו הראשון ריצה בגין עבירת שוד. ממאסרו הראשון שוחרר, שחרור מוקדם על תנאי, בשנת 2007. שחרורו היה מלווה בתכנית רש"א. ברם הוא חזר וביצע את העבירות דידן.

עצם שחרורו הקודם של העותר נתפס ע"י ועדת השחרורים כ"כשלון הערכת גורמי הטיפול" ומכאן מסיקה הועדה כי יש בכך "כדי לגרוע ממשקל הערכות גורמי הטיפול גם כיום". כבר בשלב זה נאמר כי אמירות אלה של הוועדה מוקשות לטעמנו, ומוטב היה אילו נמנעה הוועדה להעירן. שכן, גם אם הסתבר כי לפני מספר שנים הפר אסיר תנאי שחרור, אין בכך כדי להביא לגריעה ממשקל חוו"ד גורמי הטיפול כיום. אימרת הוועדה יש בה משום אמירה ערכית גורפת, בעלת השלכות רוחב, גבי מעמדם של גורמי הטיפול בכלל מערכת שב"ס – גישה שאינה מקובלת עלינו.

חוות דעת גורמי הטיפול שהוצגה בפני הוועדה בתיק דידן היתה חיובית ביותר ועוד נתייחס אליה.

ברם הוועדה ציינה בהחלטה כי נתנה דעתה לחוות הדעת, אך קבעה כי:

"הנה כי כן אנו סבורים שהעבירות הקשות אותן עבר האסיר לאורך חייו, יש בהן להצביע על פני הדברים כי מדובר 'בשור מועד' ויש בהן כדי להעביר לאסיר נטל כבד עד מאוד, להראות ששינה את דרכיו."

חוות דעתם של גורמי הטיפול ורש"א לא היה בהן כדי להפיס את דעת חברי הוועדה, אשר קבעו:

".. ועדיין אנו סבורים שאין בכל אלה לשכנע אותנו ולהניח את דעתנו כנדרש, ששחרורו המוקדם של האסיר לא יסכן את בטחון הציבור"

בסופו של יום, העניקה הוועדה משקל בכורה בהחלטתה לעברו של העותר, תוך כדי גריעה ממשקל הערכות גורמי הטיפול, תוך התחשבות במצבו של נפגע העבירה, ובעובדה שהעותר לא שילם לו את הפיצוי שהושת עליו בגזר הדין, ודחתה את בקשתו לשחרור מוקדם.

העתירה

בעתירתו, תוקף העותר את סבירותה של החלטת ועדת השחרורים, אשר התעלמה לחלוטין מהמלצות גורמי הטיפול בשב"ס והתעלמה מתהליכי הטיפול הפרטניים והקבוצתיים האינטנסיביים שעבר במגוון תחומי העבריינות וגורמי הסיכון הנוגעים לעבירות בהן הורשע, כגון תעבורה, התמכרויות (נפגעי אלכוהול) וזכה לחוות דעת חיוביות ביותר מצד גורמי הטיפול וההערכה בכלא חרמון. לטענתו, לא היה כל מקום לערוך משוואה בין הליכי הטיפול שעבר בעת מאסרו הנוכחי, להמלצות שקיבל במאסרו הקודם. בכך, כדבריו, לא הפעילה הוועדה "שיקול דעת הוגן וראוי" תוך בחינת הליכי הטיפול השונים שעבר לאחרונה וללא שערכה בחינה כלשהיא של השפעתם על מסוכנותו.

לדבריו אף לא היה מקום ליתן משקל כה נכבד לדברי נפגע העבירה, שלא גובו בראיות.

לגבי תשלום הפיצוי לנפגע, הוא התחייב כי זה ישולם כתנאי לשחרורו.