עת"א 64409-02-15 סובח(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

הבוקר הונחה בפניי עתירת העותר ובה ביקש לעזור לו לצאת היום לחופשה חריגה לרגל יום ה- 40 לפטירתו של אביו המתקיימת היום.

הוא טען כי שב"ס לא הוציא אותו ללוויה ועל כן עניין היציאה לאזכרת ה- 40 חשוב לו עד מאוד.

על בקשה זו חזר בעתירתו מספר פעמים.

בשל קוצר הזמנים קבעתי את הדיון בעתירה להיום לשעה 14.00. דקות ספורות לאחר שהחלטתי הומצאה לשב"ס, הוגשה הודעה לבית המשפט ובה נאמר כי בשל סד הזמנים הקצר, לא ניתן להביא את העותר לדיון בבית המשפט והוגשה בקשה לקיים את הדיון על יסוד טיעוני הצדדים.

לגופו של עניין השיב שב"ס כי העותר כלל לא הגיש בקשה לגורם המנהלי ליציאה לאזכרת יום ה- 40 ועל כן העתירה היא מוקדמת ויש למחקה על הסף.

כמו כן נטען כי יום פטירת אביו חל ב- 23/02/15 (ככל הנראה הכוונה ל- 23/01/15) ועל כן מניין יום ה- 40 יהיה רק ביום 04/03/15 ולא היום.

כן נטען כי מבירור שנערך מול גורמי דת מוסלמים, לא נהוג לקיים אזכרה ביום ה- 40.

כן נאמר כי העותר צפוי להשתחרר בסוף חודש מרץ ומכיוון שאין חשיבות לגבי מועד קיום האזכרה לפי דת האסלאם, הרי שניתן לקיימה לאחר שחרורו.

לאחר קבלת תגובה זו, הוריתי כי היא תומצא לעותר אשר יגיב לה.

העותר לא הגיב לטענות המקדמיות וכן לאפשרות לקיום הדיון על יסוד כתבי הטענות, ורק חזר על בקשתו כפי שפירט אותה בעתירה.

כיוון שלא הייתה התייחסות של העותר לקיום הדיון על יסוד כתבי הטענות, הוריתי כי התייחסות מפורשת שכזו תינתן על ידי העותר באמצעות שב"ס וזו נתקבלה לפני מספר דקות.

העותר בתגובתו המאוחרת כתב "הנני מאשר ומסכים כי בית משפט יתן את החלטתו בהעדרי ובמעמד צד אחד ...".