דואיכאת(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'
|
עת"א בית המשפט המחוזי חיפה |
60620-05-16
26.6.2016 |
|
בפני ס.נשיא: ר' שפירא |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
עותר: ג'ואד דויכאת (אסיר) עו"ד רומח שביט |
משיבים: 1. שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים 2. מדינת ישראל |
| פסק דין | |
עניינה של עתירה זו בבקשתו של העותר לשלבו בטיפול במסגרת שב"ס וככל שהדבר נדרש להעבירו מלא דמון, בו הוא שוהה, לכלא אחר שבו ניתן לקבל טיפול. יצוין כי העותר, תושב שטחי הרשות פלסטינאית, מרצה מאסר בן 10 חודשים (בניכוי 10 ימי מעצרו), שתחילתו ביום 19.4.16, בגין הרשעתו (בשני כתבי אישום מצורפים) בעבירות של שהייה בלתי חוקית כישראל, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא רישיון.
יוער כי למעשה, והעותר אינו מסתיר זאת, בקשתו היא לעבור לכלא במרכז הארץ כדי להיות קרוב יותר לבת זוגו. אלא שעתירה שהגיש כנגד ההחלטה להעבירו מכלא במרכז לכלא דמון נדחתה (עת"א 14906-05-16). כעת פנה בעתירתו הנוכחית. בשולי העתירה מבקש העותר גם כי יתאפשר לו לפגוש את בת זוגו.
יוער, להשלמת התמונה, כי העותר אינו מגדיר בעתירתו את טיב "הטיפול" שלדעתו הוא זקוק או שראוי לשלבו. בקשתו היא להשתלב בתכנית טיפולית. לעניין זה טוען העותר כי אי שילובו בתכנית טיפולית מהווה אפליה ביחס לאסירים תושבי שטחי הרשות הפלסטינאית המרצים מאסרים בבתי כלא אחרים. עוד טוען הוא כי אי שילובו בתכנית טיפולית עתיד לפגוע בעתיד בסיכויו לשחרור מוקדם, עת יובא עניינו בפני ועדת שחרורים.
סעיף 11ד. (א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] תשל"ב – 1971, בובע כי "נציב בתי הסוהר יבחן אפשרויות לשיקומו של אסיר שהוא אזרח ישראלי או תושב ישראל וינקוט צעדים להבטחת שילובו המרבי בפעילויות שיקום בין כותלי בית הסוהר" (ההדגשה הוספה. ר.ש.). מאחר והעותר הינו תושב שטחי הרשות הפלסטינאית הרי שלכאורה אין הוא עומד בתנאי החוק המגדירים את זכאותו להשתלב בתכנית שיקומית. לעניין זה יוער כי כבר נפסק בעבר כי האבחנה שבין אזרחים ותושבי מדינת ישראל לבין כאלו שאינם אזרחים או תושבים אינה בגדר של אפליה בלתי צודקת אלא בגדר של אבחנה לגיטימית בין קבוצות אוכלוסיה בעלות נתונים שונים [רע"ב 3969/97 מדינת ישראל נ' אבו רביע, פ"ד נא(5), 470, 479-475 (1997); ראו גם רע"ב 8674/15 פרננדז נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (1.2.2016)]. עם זאת, והטענה לא נסתרה בפני, קיימים, ככל הנראה, בתי כלא בהם משולבים אסירים שאינם אזרחי או תושבי ישראל בתכניות חינוכיות כאלו או אחרות. מכאן טענתו של העותר לאפליה.
בשים לב להוראת החוק המפורשת לא עולה בידי העותר לבסס את טענתו בדבר זכות להשתלב בתכנית טיפולית, זאת במיוחד כאשר מדובר במאסר לתקופה קצרה וכאשר הנזקקות הטיפולית לא הוגדרה, אפילו ע"י האסיר עצמו. ואולם סבור אני כי ראוי שבקשת האסיר תיבחן שוב ע"י שב"ס, זאת במיוחד בשים לב לפסק הדין שניתן ביום 15.6.16 ברע"ב 4644/15 גורג' ראעי ואח' נ. שירות בתי הסוהר.
בפסק דין ברע"ב 4644/15 הנ"ל, שניתן לאחר שהתקבלה ההחלטה נשוא עתירה זו, נדונה שאלה שונה מזו שבפני כעת, שעניינה בהוראה של שירות בתי הסוהר המונעת מאסירים שאינם תושבי ישראל ומאסירים ביטחוניים (שלא נערכות עבורם תכניות שיקום על ידי הרשות) להיפגש עם מומחים פרטיים לצורך הכנת תכניות שיקום לשם הבאתם בפני ועדת שחרורים. בית המשפט העליון קבע כי הוראה גורפת זו פוגעת בזכות להליך הוגן אל מול ועדת השחרורים ובהתאם הורה לבטל הוראה גורפת זו כאשר הובהר כי שב"ס מוסמך לשקול שיקולים פרטניים בעניינו של כל אסיר.
כאמור, בפני אין מדובר בהוראות של שב"ס אלא בהוראת חוק הקובעת כי אבחנה בין אסירים שהם תושבי ואזרחי ישראל לבין אסירים שאינם כאלו, ככל שהדבר נוגע לשילוב בתכניות שיקום, אינה בגדר אפיה פסולה. עם זאת, וכאשר אסיר מבקש להשתלב בתכנית טיפול, אינני רואה מדוע לא תיבחן בקשתו ע"י גורמי שב"ס, זאת בשים לב לכל האמור לעיל. ויודגש – הוראת החוק אינה מונעת שילוב אסירים שאינם אזרחי ישראל בתכנית שיקום. כל שקובע החוק הוא שאין חובה לדאוג לשיקומם של אסירים אלו. כאמור, לעניין זה, אין מדובר באפיה פסולה אלא באבחנה סבירה.
יוער בהקשר זה כי הדבר קשור גם לחלק המשני לכאורה, ואולי המרכזי, בעתירתו של האסיר. כפי שצוין, האסיר מעוניין לעבור לכלא קרוב יותר למקום מגורי בת זוגו, וגם עתר לאפשר לה ביקור פתוח בכלא. לעניין הביקור הפתוח אתייחס בהמשך. לעניין בקשתו להשתלב בהליך טיפולי אציין כי בת הזוג היא אזרחית ישראלית. לדברי העותר ובת זוגו היא נושאת ברחמה את בנו של העותר. בדעת בני הזוג לפתוח בהליך שמטרתו הסדרת מעמד לעותר בישראל. עניין זה טרם בוצע ואינני מביע כל עמדה בכל הנוגע לבקשה שתוגש למשרד הפנים, ככל שתוגש. מצאתי לנכון לציין את העובדות מאחר ונראה כי יש לשקול אותן כאשר בוחנים את כלל הנתונים בעניינו של האסיר.
על רקע כל האמור, ובמיוחד בשים לב לעובדה שפסק הדין שברע"ב 4644/15 ניתן לאחר שההחלטה נשוא העתירה שבפני התקבלה, סבור אני כי יש להחזיר את עניינו של העותר לשב"ס כדי שישקול, על רקע כל האמור לעיל, את האפשרות לשלב את העותר בתכנית טיפולית, בין אם בכלא דמון או בכלא אחר.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|