עת"א 5789-06-16 גבאלי(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

בעתירה שלפני מלין העותר על אופן חישוב מאסרו הנוכחי במצטבר לתקופת מאסר קודם שהופקע.

ביום 9.5.16 נגזר דינו של העותר במסגרת ת"פ 1468-08-15 (להלן: "ההליך") והוא נדון בין היתר למאסר למשך 18 חודשים שמניינם מיום מעצרו, 4.8.15 (להלן: "המאסר בהליך").

במהלך ניהול ההליך ובעוד העותר עצור עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, התקיים בעניינו ביום 31.12.15 דיון בוועדת השחרורים במסגרת וש"ר 53666-06-14 , להפקעת רישיונו נוכח הגשת כתב האישום בהליך. הועדה באה לכלל החלטה להפקיע מחצית מתקופת התנאי של העותר, קרי 201 ימים (להלן: "המאסר המופקע").

לטענת ב"כ העותר לאור גזר הדין בהליך, מניין תקופת המאסר בהליך, מיום מעצרו, משמע שירוצה בחופף למאסר המופקע, כלשון סעיף 45 לחוק העונשין.

ב"כ המשיב טענה כי סעיף 45 לחוק העונשין אינו חל בעניין המאסר המופקע אלא ההסדר הספציפי הקיים בסעיף 22א לחוק שחרור על תנאי ממאסר (להלן: "החוק"). על פיו ירוצה תחילה המאסר המופקע ובמצטבר לכל מאסר אחר, משמע יהא על העותר לרצות תקופת מאסר כוללת של 18 חודשים ו-201 ימים, החל מיום מעצרו, 4.8.15.

דיון והכרעה

בית המשפט העליון נדרש לשאלה דומה, ברע"ב 6536/08 אבו זאלם נ' מדינת ישראל (5.8.08).

באותו עניין החליטה ועדת השחרורים, ביום 6.10.05 , לבטל את שחרורו המוקדם של המבקש והוטל עליו לרצות מאסר למשך 8 חודשים ו-18 ימים. ביום 28.1.07 נגזר על המבקש לרצות מאסר בן 33 חודשים, שמניינם מיום מעצרו 1.1.06, בגין הרשעתו בהליך נוסף.