עת"א 57101-02-16 אבוטבול(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

עתירה זו היא למעשה המשך לפסק הדין שניתן ביום 8.11.15 בעת"א 30477-10-15 (להלן: "עתירה קודמת").

יציין בתמצית כי העותר מרצה מאסר לתקופה של שנתיים, שלושה חודשים ועוד 26 ימים, כאשר עיקר תקופת המאסר היא בגין הפקעת רשיון. בעבר שוחרר שחרור מוקדם וביצע עבירות נוספות בגינן נשפט ונגזר עליו עונש של מאסר נוסף וכן הופקע רשיונו.

בפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת, שגם אז נדחתה בקשתו של העותר לצאת לחופשה, סבר בית המשפט כי התנגדות המשטרה סבירה וזאת בשים לב לעובדה שהעותר ביצע עבירות בעת היותו אסיר ברישיון, דבר המצביע על כך שלא ניתן לתת בו אמון כי יקפיד בתנאים מגבילים כאלה ואחרים. עם זאת, ציין בית המשפט כי ראוי שלאחר חלוף זמן סביר נוסף תיבחן האפשרות להוציא את העותר לחופשה תוך הרחקתו מסביבת מגוריו והסביבה העולה מהמידעים כפי שהוצגו אז בפני בית המשפט.

בקשתו של העותר נבחנה שוב וסורבה. מכאן העתירה שבפני.

שב"ס והמשטרה מציינים כי בחנו את בקשתו של העותר אלא שמהמידעים בעניינו עולה כי העותר היה קשור בקשרים עבריניים עם גורמים שונים, אשר מטבע הדברים לא יפורטו במסגרת פסק דין זה, ואולם יש להדגיש כי הם ממקומות שונים בארץ. מכאן, כך טוענת המשטרה, הרחקתו של העותר מאזור מגוריו אינה מסייעת להפחתת המסוכנות מאחר והוא יוצר קשר עם גורמים עבריניים במקומות שונים וללא כל זיקה למקום מגוריו.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת שב"ס אשר אימצה את עמדת המשטרה. כפי שצויין כבר בעתירה הקודמת, עצם העובדה שאסיר מפר תנאי שחרור וחוזר לבצע עבירות, מצביעה על הקושי לתת בו אמון. מכאן רמת הביטחון בהעדר מסוכנות הנדרשת כתנאי להוצאתו לחופשה, גבוהה יותר מאר במקרה אחר של אסיר אשר טרם הוכיח כי לא ניתן לתת בו אמון.

עם זאת, ראוי לציין כי חלק מהמידעים הרלבנטיים להחלטת המשטרה הם מידעים שכבר חלף זמן מעת שהצטברו. מידת עדכניותם לא הובהרה. הדבר נכון במיוחד בהתייחס למידע מספר 14-0306-627. ענין זה ראוי שיבחן. אדגיש בהקשר זה שגם אם הנושא נשוא אותה ידיעה כבר אינו עדכני, אין בכך בהכרח כדי להפחית מסוכנות הנשקפת מהעותר. זאת מאחר ועצם העובדה שנעשו ניסיונות המפורטים בידיעה זו, והעותר מוגדר בעולם העברייני כמי שניתן לפנות אליו בנושא מהסוג המפורט במידע, יש בה כדי להצביע על מסוכנות מהעותר, במובן זה שהוא מהווה "כתובת" ליצירת קשר כמפורט במידע. עם זאת, ומבלי לגרוע מהאמור, ראוי לבחון ולהבהיר את עדכניות המידע ובמיוחד כאשר תישקל בעתיד שוב בקשתו של העותר לצאת לחופשה.

בסיכומו של דבר ובשים לב לכל האמור, אני קובע כי יש לדחות את העתירה וזאת מאחר והתקבלה משיקולים ענייניים וסבירים. עם זאת, אני מורה כי כאשר תישקל שוב בעתיד בקשתו של העותר לצאת לחופשה, כי אז יהיה מקום לערוך בדיקה עדכנית של כל המדעים בעניינו ולהתייחס לכל החלטה שתתקבל לסוגיה זו.

בכפוף לאמור, העתירה נדחית.