עת"א 55793-07-15 היועץ המשפטי לממשלה נ' י. חנוכייב

1.בפנינו עתירת היועץ המשפטי לממשלה, נגד החלטת ועדת השחרורים מיום 22.7.15, אשר הורתה על שחרורו המוקדם של המשיב ממאסרו, בתנאי השחרור המוקדם.

2.המשיב מרצה עונש מאסר בן עשר שנים ותשעה חודשים, לאחר שהורשע בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה וחבלה חמורה (במסגרת ת"פ 8082/08 של בית משפט זה). המשיב החל לרצות את עונשו ביום 6.7.08. זהו עונש המאסר השני שמרצה המשיב.

3.ועדת השחרורים הנכבדה (להלן: "הועדה"), דנה בעניינו של המשיב לראשונה, ביום 22.6.15, תוך שעיינה במסמכים שהוצגו בפנייה, לרבות ידיעות מודיעיניות ממקורות משטרת ישראל, ותוכנית שיקום פרטית שנערכה עבור המשיב. הועדה החליטה באותו מועד, לשחרר את המשיב על תנאי. בהחלטתה האמורה, התייחסה הועדה בין היתר, למידע המודיעיני המשטרתי שהונח לפניה. הועדה עמדה על כך שהידיעות המודיעיניות, למעט הידיעה האחרונה מחודש פברואר 2015, הוצגו כבר בעבר, בפני בית המשפט העליון (במסגרת רע"ב 444/14), אשר מצא, כי אין בקיומן למנוע יציאת המשיב לחופשות. ביחס לידיעה האחרונה מחודש פברואר 2015, שעניינה מעורבות לכאורה של המשיב בפלילים, קבעה הועדה, כי אין "...שוני רב...", בין המידע הכלול בה והמידע העולה מן הידיעות הקודמות, שהוצגו בפני בית המשפט העליון. כן קבעה הועדה, כי העותר שולב בקבוצות טיפוליות, "...ורכש כלים כאלה ואחרים...", הגם שמדוח העו"ס עולה, כי המשיב לא שיתף פעולה באופן מלא במסגרת הקבוצות האמורות. החלטת הועדה התייחסה גם לדברי עו"ס הכלא, במסגרת דו"ח שערכה, לפיהם, לא היה המשיב משולב בחינוך או בתעסוקה, במשך זמן רב עובר לעריכת הדו"ח. הועדה מצאה, כי המשיב לומד במדרשה בבית הסוהר, כאשר נעדר מהמדרשה למשך חודש אחד וכשבועיים עובר לקיום הדיון חזר למדרשה והתייצב בה מאז, מדי יום. כן ציינה הועדה, כי העותר לא צבר דו"חות משמעת, או מודיעין שב"ס שלילי במהלך כל תקופת מאסרו.

4.העותר עתר נגד החלטת הועדה מיום 22.6.15 (עת"א 59536-06-15). העתירה נדונה ביום 1.7.15 בפני מותב אחר בבית משפט זה, אשר קיבל את העתירה, ביטל את החלטת הועדה, והורה לועדה לשוב ולהתכנס, כדי לדון בעניינו של המשיב, ולבחון בין היתר, טענות עובדתיות מסוימות שפורטו במסמך של גורמי הטיפול בכלא, אשר נערך לאחר החלטת הועדה האמורה, והתייחס לתשתית העובדתית שעמדה לפני הועדה. כן נקבע בפסק הדין שניתן בעתירה, כי הועדה תבחן, את מידת השתתפותו של המשיב בפעילות המדרשה, נוכח אי בהירות שנמצאה בעניין זה.

בית המשפט הבהיר בפסק הדין, כי באותו שלב, לא נדרש עדיין לטענות אחרות שנטענו במסגרת הדיון בעתירה, לרבות טענות הנוגעות למהות העבירות שבביצוען הורשע המשיב, טיב תכנית השיקום הפרטית שהציג, והמידע המודיעיני המשטרתי שבידי העותר. זאת, משום שנמצא, כי יש "...לבסס את המסד העובדתי הראשוני הנוגע לדרך השתלבותו של המשיב בכלא בהליכים הטיפוליים וזאת נוכח ההסתייגויות החריפות שהושמעו על ידי העובדים הסוציאליים בכלא".

5.כמצוות פסק הדין, התכנסה הועדה שוב, ודנה בעניינו של המשיב, ביום 22.7.15. במסגרת הדיון, הורה יו"ר הועדה לב"כ העותר, להימנע מחזרה על טענות שנטענו במסגרת הדיון הקודם לפני הועדה ולהתמקד בטענות העובדתיות של גורמי הטיפול, אליהן התייחס בית המשפט בפסק הדין. לאחר שמיעת טענות הצדדים, דחתה הועדה את טענות העותר, ביחס להשתלבות המשיב בטיפול ובפעילות החינוך במדרשה, ושבה והורתה על שחרורו, בתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 22.6.15.

נגד החלטה זו, הוגשה העתירה דנא.

6.העותר טען בעתירתו, בין היתר, כי הועדה לא איזנה כראוי בין השיקולים השונים, לא נתנה את המשקל הראוי למסוכנות המשיב, על רקע העבירות שבביצוען הורשע, ונסיבות ביצוען, לרבות עברו הפלילי של המשיב.

כן נטען במסגרת העתירה, כי הועדה לא נתנה, את המשקל הראוי, למידע המודיעיני המשטרתי, המצביע על מסוכנות רבה של המשיב. העותר סבור, כי הסתמכות הועדה על החלטות בית המשפט העליון שעניינן יציאת המשיב לחופשות, הייתה שגויה, שכן אין דין יציאה לחופשה לפרק זמן קצר של יום או יומיים, כדין שחרור מוקדם מן הכלא שמשמעה, היות המשיב אסיר ברישיון למשך תקופה ארוכה. כן נטען, כי הועדה שגתה, בהתייחסה למידע העדכני בעניינו של המשיב, המפורט בידיעה המודיעינית מחודש פברואר 2015, ובקביעתה, כי אין שוני ממשי בין המידע הכלול באותה ידיעה, ובין המידע הכלול בידיעות שהתקבלו בעניינו של המשיב קודם לכן, והוצגו בפני בית המשפט העליון.