עת"א 42345-07-14עת"א 42398-07-14,עת"א 42447-07-14עת"א 42444-07-14,עת"א 42385-07-14עת"א 42440-07-14,א 42398-07-14עת"א 42447-07-14,א 42444-07-14עת"א 42385-07-14,א 42440-07-14בפני

השופט בנימין ארבל, סגן נשיא:

1.לבית משפט זה הוגשו שש עתירות שונות, כולן של תושבי מזרח ירושלים, אשר עניינם נדון בפני וועדת השחרורים המיוחדת, אשר החליטה על הפקעת שחרורם, על יסוד הוראת סעיף 30(ב) לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א-2001, המשית את הוראות החוק על אסירים אשר שוחררו לפי החלטת נשיא המדינה מכוח סמכותו על פי סעיף 11(ד) לחוק יסוד: נשיא המדינה.

אוסיף, כי העותרים כולם הינם אסירים ביטחוניים, אשר נדונו לשנות מאסר ארוכות וזכו לשחרור מוקדם. שחרור מוקדם זה בא להם מכוח הסכם המכונה "עסקת שליט", בה שוחררו כאלף אסירים כנגד שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט.

2.כל אחד מששת העותרים דרש בפתח עתירתו כי העתירה לא תידון בפני ההרכב שבראשותי, אשר ישב על המדוכה בעתירות קודמות שהגישו העותרים, ופסק בהן, ביום 10/7/14. ההרכב כולל, מלבד הח"מ, את כב' השופט י. אברהם וכב' השופטת י. שטרית.

לטענתם של העותרים:

"במסגרת פסק הדין בעתירה הנ"ל אשר ניתן ביום 10/7/14, ע"י ההרכב, ישנן התבטאויות חד משמעיות ורבות מטעם כל חברי ההרכב, באשר לשאלות הנמצאות בלב לבה של ההחלטה אשר ניתנה לאחר פסק הדין בעתירה, ושהיא מושא עתירה זו.

בנסיבות אלה, בשל החשש הכבד למשוא פנים, מתבקש בית המשפט הנכבד להביא עתירה זו לדיון שלא בפני ההרכב או הרכב אחר בו יושב מי מחברי ההרכב בדין".

העותרים לא פירטו מעבר לדברים אלה.

3.אמנם הבקשה אינה אומרת זאת במפורש, אולם רואים אנו אותה כבקשה לפסילת ההרכב וכל אחד משופטיו בנפרד, מלדון בעתירות אלה.

4.בהתאם, ביקשתי את תגובת היועמ"ש וזו ניתנה ביום 7/8/14.

5.לאחר שעברתי על טיעוני הצדדים וחזרתי ועיינתי באשר פסקנו ביום 10/7/14, נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.

וזאת יש לדעת כי המותב הקבוע, המתכנס בראשותי, הינו המותב היחיד בבית משפט זה שעיסוקו בעתירות המוגשות כנגד החלטות ועדות שחרורים.

6.למרות שהבקשה לעניין המותב שידון בעתירות אינה מפורטת, נראה, כי כוונתו העיקרית של ב"כ העותרים הינה לדברים שנאמרו מפי בית משפט זה לעניין משמעו של החומר הסודי אשר הוגש לוועדת השחרורים, ואשר שימש כבסיס להחלטותיה. חומר סודי זה הועמד גם לעיון המותב בבית המשפט לעניינים מנהליים ושימש כבסיס להחלטתו שלא להתערב בהחלטותיה של וועדת השחרורים, לפיהן הורתה וועדת השחרורים על מעצר ביניים, או הפקעה זמנית של שחרור האסירים בטרם התקיים דיון בבקשת ההפקעה במעמד סנגוריהם של העותרים.

7.אכן, בפסק דיננו מיום 10/7/14, התייחסנו לחומר הסודי שהועמד לעיונה של וועדת השחרורים. חומר סודי זה הועמד גם לעיוננו. לאחר שקבענו כי מן הבחינה העקרונית מוסמכת וועדת השחרורים לבטל את שחרורו של אסיר אשר שוחרר שחרור מוקדם על ידי נשיא המדינה, לפי סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה, והוספנו וקבענו כי בגדרה של סמכות זו קיימת אף סמכות להפקעה זמנית, עברנו ועיינו בחומר המודיעיני החסוי שהוצג, ממנו למדנו כי בדין סברה הוועדה שהעותרים ביצעו לכאורה, בתקופת שחרורם, מעשים שיש בהם כדי לפגוע בביטחון המדינה.

אף הזכרנו כי מדובר באסירים ביטחוניים שהיו מעורבים בפעילות טרור ושוחררו בהליך מיוחד, שלא התקיימו לגביהם תנאי הסף הרגילים, הנדרשים לשחרור אסירים בהליך הרגיל הקבוע בחוק ובהתאם יש להתייחס אף להפרות התנאים שהתחייבו העותרים שלא להפר.

החלטתנו זו הייתה משום החלטת ביניים.

8.סבורים אנו, כי אין בהחלטה זו כדי למנוע בעדנו לישב על הדין בעתירותיהם הנוכחיות של העותרים, הנוגעות להחלטותיה הסופיות של וועדת השחרורים המיוחדת, לבטל את שחרורם. נכון אמנם, כי לצורך הצו הזמני נאלצנו להיכנס ולבחון את סיכויי בקשתה של המדינה לגופן, אולם כזאת עשינו על מנת לבחון האם קיימת תשתית לכאורית המצדיקה מתן צו זמני, כפי שניתן ע"י וועדת השחרורים המיוחדת.

למעשה, כל ערכאה שיפוטית הדנה בהליך ביניים כלשהו, או בעניין אשר הוחזר אליה ע"י ערכאת הערעור, כבר נחשפה לחומר הראיות שבתיק והביעה את דעתה בשלב הביניים לצורך שלב זה.