עת"א 42292-11-14 מולדובן(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

הרקע לעתירה:

בפנינו עתירת אסיר נגד החלטת ועדת שחרורים שהתכנסה בבית הסוהר דמון ביום 11/11/14 ואשר דחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם על תנאי וברישיון לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 (להלן: "חוק שחרור על תנאי ממאסר").

העותר, יליד 1972, מרצה מאסר של 8 חודשים בגין עבירות מס כתוצאה מאי הגשת דו"חות מס במועד, אי הגשת הצהרת הון ואי העברת ניכויים במקור. ערעור שהגיש העותר על חומרת העונש וכן בקשת רשות ערעור שהגיש לביהמ"ש העליון נדחו. העותר החל לרצות מאסרו בבית סוהר חרמון ביום 17.7.14 ובמהלך מאסרו, בתאריך 9/9/14, התבקש מעברו לבית סוהר קישון כאסיר עבודה באגף אסירי עבודה.

טענות העותר:

העותר טוען כי נפל פגם בהחלטת ועדת השחרורים שלא שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, ושקלה שיקולים שאינם רלוונטיים להחלטה, כגון העובדה שערעורו של העותר נדחה בבית המשפט המחוזי, כמו גם בקשת רשות הערעור שהגיש לביהמ"ש העליון. נטען כי חלק מהתשתית העובדתית עליה נסמכה החלטת ועדת השחרורים מוטעה בבסיסו.

העותר טוען כי מדו"ח העובדת הסוציאלית שהוגש לוועדת השחרורים עולה כי העותר מתפקד לשביעות רצון הממונים עליו, ללא עבירות משמעת, נמצא בקשר מעקבי עם עו"ס, מרבה לפנות בעיקר סביב הקשיים עם בנו הקטן והצורך בחופשות. נטען כי על פי הדו"ח שהוגש לוועדת השחרורים העותר מסביר את העבירות במצוקה כלכלית אליה נקלע, ללא הבעת נזקקות טיפולית, אינו מתאים לתכנית בפיקוח רש"א. נטען כי בהתאם למפורט בדו"ח הסוציאלי שהוגש לוועדת השחרורים שירות המבחן התרשם כי העותר נעדר דפוסים עברייניים, שואף להתנהגות נורמטיבית, קיימת נטייה להזניח מחויבות ותחושת אחריות וקיים דפוס חזרתי של הפרת החוק ויש מקום להליך טיפולי. שלל נזקקות טיפולית. הומלץ על עבודות שירות לאור מצוקה כלכלית קשה. בפרק הסיכום נקבע "מסביר את העבירות במצוקה כלכלית לה נקלע. ללא הבעת נזקקות טיפולית, אינו מתאים לתכנית בפיקוח רש"א". עוד נטען כי הוגש לוועדה דו"ח סיכום בדיקה שנערך לבנו הקטין, בן ה-8 וחצי, של העותר, אשר לוקה בהפרעת קשב חמורה, ומדו"ח זה ניתן ללמוד כי הנזק שנגרם לקטין כתוצאה מהיעדרות העותר הינו בלתי נסבל וכל יום שחולף, שהעותר לא נמצא בקרבת בנו, עשוי לגרום לנזק בלתי הפיך לקטין.

לטענת העותר, החלטת ועדת השחרורים ביחס לנושא כאוב זה אינה עולה בקנה אחד עם הרציונל העומד בבסיס ההליך והוועדה נמנעה מלשקול את משמעות הנזק שעשוי להיגרם לבנו של העותר כתוצאה מאי שחרורו של העותר לאחר ריצוי שני שליש ממאסרו.

העותר טוען כי ועדת השחרורים שגתה כאשר קבעה, כמעט במנותק מהדו"חות שהוגשו בעניינו של העותר, כי אחת מהסיבות לדחות בקשתו לשחרור מוקדם הינה מפאת מסוכנותו. נטען כי ועדת השחרורים התעלמה מכך שהעותר שובץ לקטגוריה ב/2 ויצא כבר לשלוש חופשות.

עוד טוען העותר כי הטענות שנכתבו בדו"חות בעניינו לפיהן לכאורה העותר לא הביע נזקקות טיפולית הינן מופרכות. נטען כי העותר נפגש למשך 4 דקות עם נציג רש"א ונציג רש"א בעצמו הודיע לעותר כי אין לו כל תכנית עבורו נוכח העבירות שביצע ויתרת שליש תקופת המאסר הקצרה שלו. נטען כי העותר לא אמר לו שאינו זקוק לטיפול. נטען כי למרות טענות נציג היועמ"ש לפני הוועדה, שבוע לאחר קיומה של הוועדה הוצע לעותר להשתלב בקבוצה טיפולית שנפתחה בקישון והעותר החל להשתתף בה. עוד נטען כי העותר הגיע לבית סוהר חרמון הנחשב לבית סוהר טיפולי שיקומי אך לאור שיקולים זרים החליט בית הסוהר להעביר את העותר לכלא קישון שכן שם ניתן יהיה לעשות שימוש בכישוריו של העותר (בניה ואינסטלציה).