עת"א 36971-04-14 עיאדיה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

העותר הינו אסיר בטחוני שהורשע לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של מגע עם ארגון חיזבאללה, עבירה לפי סעיף 114 (א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 וכן קשירת קשר לסייע לארגון הנ"ל כאויב, במלחמתו בישראל, עבירה לפי סעיף 99 ו – 92 לחוק העונשין הנ"ל.

בפניי עתירת העותר אשר בראשיתה ביקש להסיר את שיוכו הארגוני. בענין זה טען כי שב"ס משייך אותו לארגון פתאח וכי שיוך זה אינו מאפשר קבלת פריבילגיות. בענין הפריבילגיות הזכיר כי ביקש להיפגש עם נציג רש"א לצורך הכנת תכנית שיקום אך סורב.

עוד טען העותר בכתב העתירה כי בעבר הגיש עתירה דומה וכי באת כוחו הגיעה להסכם שנחתם עם ב"כ המשיבים שלפיו מבוטלת השתייכותו הארגונית ובעקבות הסכם זה הוא חזר בו מעתירתו. לטענתו, על אף ההסכם הנ"ל, לא הוסר שיוכו הארגוני.

בדיון שהתקיים בפניי חזר ב"כ העותר על טיעוניו. עוד טען כי בסופו של יום הותר לעותר על ידי בית המשפט להיפגש עם נציג רש"א ומכך ניתן ללמוד כי נתקיימו תנאי סעיף 4 (ב) לפקודת הנציבות 03.02.00 שעניינה תנאי ההחזקה של אסירים ביטחוניים, משמע נתקיים התנאי כי העותר ניתק כל מגע עם הארגון אליו היה שייך ועל כן ראוי לבטל את השתייכותו הארגונית.

מנגד טוענים המשיבים כי אין מקום להסרת השתייכותו הארגונית של העותר, כי העותר כלל לא שוייך לארגון הפתאח אלא שוייך לארגון החיזבאללה מלכתחילה, מיום הרשעתו ומתן גזר דינו ועד היום. כן טענו כי מעולם לא נקבע על ידי בית המשפט שהעותר עומד בתנאי סעיף 4 (ב) לפקנ"צ הנ"ל.

עוד נטען כי לסעיף 4 (ב) אין שייכות לענין קביעת השתייכותו של העותר לארגון זה או אחר ועניינו של סעיף זה רק באפשרות למתן פריבילגיות לאסירים ביטחוניים שעמדו בתנאיו.

אשר לעותר נטען, כי הוא לא פירט כלל איזה פריבילגיה נמנעת ממנו בעתירתו, פרט לאפשרות להיפגש עם נציג רש"א לצורך הכנת תכנית שיקום אשר ממילא ניתנה לו בסופו של דבר.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן בכובד ראש ועיינתי במסמכים שהוצגו בפניי על ידי הצדדים, אני קובע כי אין ממש בעתירה ודינה להידחות.

ראשית, לא יהיה מיותר לציין כי העותר לא טרח להציג בפניי את ההסכם להסרת השתייכותו, שלטענתו נחתם בין באת כוחו עו"ד עביד מטר לבין המשיבים או בא כוחם.

ככל שמלין העותר על מניעת פגישה עם נציג רש"א, הרי שבסופו של דבר ניתנה לו האפשרות לעשות כן וזאת במסגרת הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים במסגרת תיק עת"א 40657-04-14 כנגד החלטה של ועדת השחרורים שם, על יסוד המלצת בית המשפט הסכימו הצדדים, ובית המשפט נתן להסכמתם תוקף של פסק דין, לפיו הורה בית המשפט לרשויות שב"ס לאפשר לנציג רש"א לפגוש את העותר בבית הסוהר בו הוא שוהה. בפסק הדין נאמר במפורש כי: