עת"א 35566-08-14 אלראזק נ' ועדת השחרורים ואח'

1.לפנינו עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים המיוחדת (להלן: "הוועדה" או "ועדת השחרורים"), מיום 28.7.14, אשר החליטה להורות על ביטול שחרורו על תנאי של העותר, תושב אל בירה שברמאללה, שנדון לשני מאסרי עולם ו- 30 שנות מאסר בגין ביצועם של שני מעשי רצח ושלושה נסיונות לרצח ובחודש אוקטובר 2011, שוחרר במסגרת "עסקת שליט" אחרי שריצה 22 שנות מאסר, קרי, בטרם ריצה שני שליש מתקופת מאסרו ובטרם נקצב עונשו.

2.העותר שוחרר על יסוד כתב הקלה שניתן מאת נשיא המדינה, שהתנה את שחרורו של העותר בתנאים לצורך מניעת מעורבות חוזרת מצדו בעבירות נגד בטחון המדינה ומעשי טרור. כתב ההקלה כלל "תנאים מפסיקים" שבהתקיימם ישוב העותר להמשיך לרצות את יתרת העונש שהחל בריצויו. תקופת התנאי להקלה בעונש היא התקופה מיום חתימת ההחלטה של נשיא המדינה (17.10.11) ועד לסיום המאסר שהיה מרצה, אילמלא שוחרר (ראה נספח ע/2 שצורף לעתירה).

3.ביום 12.6.14, נחטפו ונרצחו באזור גוש עציון שלושה נערים ובעקבות כך הכריזו כוחות הביטחון על תחילתו של מבצע "שובו אחים", אשר כלל גל מעצרים במסגרתו נעצרו מאות תושבים פלסטינים מהגדה המערבית ותושבים ישראלים ממזרח ירושלים, ביניהם 56 פלסטינים אשר שוחררו במסגרת "עסקת שליט" לגדה המערבית וירושלים, וביניהם העותר.

העותר נחקר בשתי הזדמנויות לאחר מעצרו, בימים 19.6.14 ו- 22.6.14 (ראה ההודעות ע/4 וע/4 א' שצורפו כנספחים לעתירה).

לאחר מעצרו, הובא העותר להארכת מעצר במחנה "עופר". ביום 24.6.14 הוגשה בקשה לביטול שחרורו מאחר שהפר את תנאי שחרורו וביצע עבירה של קבלת כספי טרור בניגוד לצו שאוסר על הכנסת כספים לאזור, וקבלתם מחוץ לאזור ע"י תושב האזור (ראה הצו שצורף כנספח לכתב התשובה).

4.ביום 28.7.14 החליטה הוועדה, בדעת רוב של חבריה ובניגוד לדעתה של יו"ר הוועדה, לבטל את שחרורו של העותר על תנאי.

החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו.

5.הוועדה דחתה את טענת ב"כ העותר באשר לשיקולים זרים בקשר למועד הגשת הבקשה ובאשר לחוסר סמכותו של נשיא המדינה לקבוע את תנאי ההקלה בהם שוחרר העותר על תנאי מנימוקים המופיעים בסעיפים 8-11 לחוות דעתה של יו"ר הוועדה.

ב"כ העותר חלק בכתב העתירה על קביעותיה של הוועדה בעניינים הנ"ל. במהלך הדיון בפנינו ויתר ב"כ העותר על טענותיו בעניינים אלה, אך העלה טענות באשר לחוקיותו של סעיף 17 לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א-2001 (להלן: "החוק") מכוחו הוצגו בפני הוועדה ובפנינו ראיות חסויות עליהן הסתמך המשיב ובעקבות תוכנן החליטו רוב חברי הוועדה לבטל את שחרורו על תנאי של העותר.