עת"א 31322-04-16 פ'(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

כללי

1. העותר, אסיר כבן 71, גרוש ואב לארבעה ילדים, מרצה 7 שנות מאסר שמניינן מיום 7.7.14, בגין ביצוע מספר רב של עבירות מעשה סדום בקטין בן משפחה, אינוס קטינה בת משפחה ומעשה מגונה בנסיבות אינוס. העבירות בוצעו כלפי בתו החורגת של האסיר בהיותה בת כ-15 שנים. בסמוך לאחר חשיפת האירועים התגרשו האסיר ואם הנפגעת.

    

   זהו מאסרו הראשון והוא מסווג לקטגוריה א', עבריין מין, וג"ע. האסיר גילה קשיי הסתגלות למאסרו, נמצא בהשגחה פסיכיאטרית וסווג כאסיר השגחה, סיווג אשר הוסר לאחרונה.

    

2. האסיר עתר כנגד סיווגו לקטגוריה א' וסירוב המשיבה לשילובו בסבב חופשות, באשר לטענתו מסוכנותו המינית הוערכה כנמוכה. כמו כן עתר כנגד אי שילובו בטיפול שיקומי באגף בו הוא נמצא, בטענה ששיקום כאמור אינו ניתן לאסירים באגף 2 המוגדרים קשישים וחולים, וכי שילובו מחייב מעבר לאגף שיקום לעברייני מין, בו תנאי הכליאה אינם הולמים את גילו ומצבו הבריאותי.

    

   טיעוני ב"כ הצדדים

    

3. מכיוון שהעתירה עסקה בשני נושאים שונים, מיקד ב"כ העותר בדיון לפני את טענותיו בסוגיית הוצאתו של העותר לחופשות. ב"כ העותר עמד על כך שהמעשים בגינם האסיר נותן את הדין עתה בוצעו בשנת 1990, העותר היה משוחרר שנים רבות ולא נטען כי ביצע עבירות נוספות, מסוכנותו נבדקה על ידי מב"ן והוערכה על ידם כנמוכה והוא אינו מצוי בקשר עם נפגעת העבירה. בשים לב לכך נטען כי לא נשקפת מהעותר מסוכנות בזמן חופשה.

    

4. מתגובת המשיבה עולה כי אף שמב"ן אינם מתנגדים לחופשות קצרות, הרי שקיימת התנגדות וג"ע לחופשותיו של העותר. התנגדות זו עומדת בעינה על אף עמדת מב"ן, בשים לב לכך שמדובר בשני גופים האמונים כל אחד על בחינת אספקט אחר של הוצאת אסירים לחופשה. לעמדת וג"ע העותר לא השתתף בתהליך טיפול משמעותי שיש בו כדי לאיין או להפחית את מסוכנותו העתידית. בנוסף הפנתה הועדה לפרוטוקול חסוי אודות נפגעת העבירה, ובשים לב לכך חזרה על עמדתה כי טרם בשלו התנאים להמליץ על חופשותיו של העותר.

    

   דיון והכרעה