עת"א 30970-10-15 מ' (אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

בפנינו עתירת אסיר נגד החלטת ועדת השחרורים במקום מושבה בבית סוהר כרמל, מיום 8.10.15, בה נדחתה בקשת העותר לשחרור מוקדם ממאסר. העותר מבקש כי בית המשפט יתערב בהחלטת ועדת השחרורים ויורה על שחרורו בשחרור מוקדם, בהתאם לתוכנית השיקום הפרטית שהציג.

העותר מרצה מאסר ממשי ראשון בן 9 חודשים בגין הרשעתו בשני כתבי אישום שונים: תיק תעבורה, במסגרתו הורשע בנהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח, ותיק אלמ"ב, במסגרתו הורשע בתקיפת מי שהייתה זוגתו, איום והיזק לרכוש. גזר דינו של העותר בתיק התעבורה ניתן טרם גזר דינו בתיק האלמ"ב, כאשר אירוע האלמ"ב התרחש מוקדם יותר מאירוע תיק התעבורה.

ביום 8.10.15 דנה ועדת השחרורים בבקשתו להשתחרר בשחרור מוקדם בתנאים המפורטים בתוכנית השיקום והטיפול הפרטית שהציג. הוועדה החליטה לדחות את בקשת העותר לשחרור מוקדם. הוועדה ציינה כי בעברו של האסיר הרשעות בעבירות אלימות (משנת 2007), החזקת סכין שלא למטרה כשרה (2003), עבירות רכוש ואלימות (2002) בהיות האסיר קטין וכן עבירות תעבורה הכוללות בין היתר שלושה מקרים שונים של נהיגה בשכרות, נהיגה ברמזור אדום, אי ציות לתמרור "עצור".

כן ציינה הוועדה כי התנהגותו של האסיר בכלא אינה תקינה, כי בחודש יוני 2015 נדון משמעתית בגין התחצפות לסגן מפקד בית הכלא וסירובו לעבוד במטבח. בנוסף צוין כי קיים מידע מודיעיני ברמת מהימנות גבוהה מהתקופה האחרונה המצביע על התנהגות אלימה ומסוכנת מצדו של האסיר. הוועדה התייחסה גם למידע שנמסר מגורמי הטיפול בכלא שהתרשמו מאסיר המתקשה לתפקד באופן נורמטיבי וזקוק לטיפול אינטנסיבי על רקע התמכרות לאלכוהול וסמים. צוין עוד כי לאסיר הוצע להשתלב בטיפול בפרויקט "חדר ל"ב", שהוא פרויקט קצר מועד לטיפול בהתמכרות אך האסיר לא היה מעוניין מאחר וביקש להופיע בפני ועדת שחרורים. כן צוין כי ועדת אלמ"ב מעריכה פוטנציאל גבוה לסיכון ומסוכנות מצד האסיר כלפי סביבתו, אך צוין בחוות הדעת כי הוועדה לא קיבלה התייחסות מקרבן העבירה וחוות הדעת נסמכת על מסמכים בלבד. ועדת השחרורים ציינה לעניין זה גם את טענת האסיר כי הוא וזוגתו פרודים וכבר מספר שנים אין קשר ביניהם וכי בתקופה שבין ביצוע העבירות לבין העמדתו לדין, משך קרוב ל-3 שנים, לא הייתה כל תלונה נגדו בהקשר זה. ועדת השחרורים ציינה גם כי בגזר הדין ציינה השופטת כי אכן למעלה משנתיים חלפו מאז האירוע ועד הדיון והאסיר לא ביצע כל עבירה בתחום האלמ"ב וכי מאז הם התגרשו ודרכיהם נפרדו לחלוטין.

בנוגע לתוכנית השיקום הפרטית שהגיש העותר, ציינה ועדת השחרורים כי מדובר בתכנית ראויה, אך התכנית הייתה יכולה להיות טובה ולאיין סיכון אם הייתה מגיעה לאחר טיפול משמעותי בין כתלי הכלא. צוין כי האסיר לא רק שלא עבר כל טיפול משמעותי בין כתלי הכלא, אלא שאפילו תחילתו של טיפול אין, שכן האסיר סירב להצעה שהוצעה לו במסגרת שב"ס. הוועדה ציינה בהחלטתה כי מדובר באסיר שאמנם מרצה מאסר ראשון אך מבחינת התנהגות והעובדה שלא עבר כל טיפול בכלא אינו ראוי לשחרור מוקדם שכן לא עבר כל תהליך טיפולי ונותר מסוכן כפי שהיה עובר לכניסתו לכלא. על רקע זה החליטה ועדת השחרורים לדחות את בקשת האסיר לשחרור מוקדם.

טענות העותר:

העותר טוען כי הוחזק תחילה בכלא חרמון, עד להעברתו לכלא כרמל ביום 23.6.15. באשר לאירוע הפרה משמעתית מיום 10.6.15 בכלא חרמון טוען העותר כי אחד ממפקדי מתקן הכליאה ניסה להכריח את העותר לעבוד במטלה שאינה מתאימה לו מבחינה בריאותית והציב את העותר במעמד שבו הברירה הייתה בין פגיעה בבריאותו של העותר ובין אי מילוי הוראותיו של אותו קצין. נטען כי אין לזקוף אירוע זה לחובתו. כן נטען כי ועדת השחרורים המשיכה לדון באירוע המשמעתי בנוכחות נציגת שב"ס כאשר האסיר ובא כוחו נמצאו מחוץ לאולם הוועדה והמתינו להחלטה ויש בכך משום חוסר סבירות קיצוני ופגיעה בזכות הטיעון של העותר וזכותו להליך ראוי והוגן.

באשר לנושא הצעת שילוב העותר בהליך טיפולי טוען העותר כי מרגע שהחל לרצות מאסרו התייחסו אליו בשב"ס כמי שמשתמש בסמים, למרות שהוא אינו עושה כן ומעולם לא עשה כן. נטען כי בדיקות השתן שנתן מוכיחות זאת וכל שרצה העותר הוא לקבל עזרה וסיוע בעניין בעיית שתיית אלכוהול ממנה הוא סובל. לדברי העותר הוצע לו לפנות להליך טיפולי אך באותה נשימה הוסבר לו שההליך קשה וארוך ולכן ימנע ממנו את אפשרות הפניה לבקש ניכוי שליש בפני ועדת השחרורים, ולכן בחר לממש את זכותו על פי דין לפנות לוועדת השחרורים והוגדר כמי שוויתר על ההליך הטיפולי, דבר שאינו נכון לטענתו.

העותר טוען כי התנהגותו בין כתלי בית הסוהר באופן כללי הינה חיובית, תקינה, נורמטיבית ותורמת. הוא משובץ לעבודה במפעלים ומלבד אירוע המשמעת מיום 10.6.15, שגם בהתייחס אליו מסר האסיר הסבר סביר ומניח את הדעת מדוע התנהג כפי שהתנהג, התנהגותו הינה מופתית. נטען כי שגתה הוועדה עת השליכה מאותה סיטואציה לגבי יתר תקופת שהותו של האסיר בין כתלי בית הסוהר כאשר הגדירה זאת כהתנהגות בלתי תקינה בכלא. נטען כי מסמכי המשיבה שהוצגו בפני הוועדה מעידים על כך שמדובר באסיר שאין לו כל מעורבות משמעתית מלבד אותו אירוע בודד.