עת"א 27746-10-15 אדרי(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

1.העותר הגיש עתירה שעניינה להורות לשב"ס לספק לו צילומים של פקודות ונוהלי שב"ס. לטענתו, הוא פנה בבקשה לצלם עבורו את פקודות הנציבות המתייחסות לנוהלי שב"ס בכל הנוגע לחובות וזכויות האסיר ובקשתו לא נענתה. הוא טוען כי זוהי זכותו וחרף כך סופקו לו מספר מצומצם של פקודות "בבחינת לעג לרש".

העותר סמך טענתו על עת"א 59278-06-14, שם הצהיר עו"ד רועי כליפא ב"כ המשיב, שבכפוף להגשת בקשה מתאימה, זכאי האסיר לקבל לעיונו צילומים של פקודו שב"ס.

2.בהמשך, הגיש העותר לבהמ"ש בקשה למינוי סניגור מהסניגוריה הציבורית ובקשתו נענתה. בית המשפט הוסיף בהחלטה "על הסניגור להגיש עתירה מודפסת ומסודרת".

3.בעקבות זאת הוגשה על ידי הסניגוריה הציבורית (באמצעות עו"ד מיה רוזנפלד ונעה רוט) עתירת אסיר מתוקנת ובית המשפט התבקש ליתן את הסעדים הבאים:

א.לקבוע כי לעותר ולכלל האסירים קיימת זכות לנגישות לדין ולפסיקה.

ב.להורות למשיב לאפשר לעותר ולכלל האסירים נגישות חופשית לדין כולל חקיקה, פקודות נציבות, נוהלי שב"ס והוראות השעה וכן פסיקה עדכנית וזאת באמצעות תוכנות משפטיות אשר נגישות לכלל האסירים או בכל דרך אחרת שתיראה להם.

ג.להורות למשיב לקבוע כללים באשר לכללי הנגישות לדין ולפסיקה ולפרסמם בין כתלי הכלא.

4.בנימוקי העתירה נכתב כי עובר להגשת העתירה, פנתה הסניגוריה הציבורית ליועץ המשפטי של שב"ס (תת גונדר אהוד הלוי) וביקשה לדעת מהן זכויות האסירים בתחום נגישות ועיון בפקודות שב"ס ונוהליו וכן נגישותם לתוכנה משפטית והיכן מפורסמות הנחיות בנושא זה. נאמר במכתב כי הפנייה לשב"ס באה בעקבות פנייתו של העותר לסניגוריה הציבורית.

5.בכתב התשובה של ר/כ שלי סבג, עוזר ליועץ המשפטי, נאמר כי "ככלל מועדי והיקפי השימוש הינם בתדירות של עד שעתיים, אחת לשבוע, המועדים וההיקפים נתונים להחלטת היחידות השונות, והינם תלוי מספר הפניות המועברות בהקשר זה, היקף השימוש וצרכי היחידה" (סעיף 4). עוד נכתב (בסעיף 6): "...אסירים מודעים לאפשרות קבלת טובת הנאה זו ולראייה הבקשות המטופלות על ידי היחידות השונות בסוגיה זו".

עוד נאמר בכתב התשובה כי אסיר המבקש לצפות בתוכנה משפטית או פקודת נציבות, רשאי להגיש בקשה לקצין האסירים או מי מטעמו, המפרטת את הסיבה בגינה מבוקש השימוש בתוכנה המשפטית או עיון בפקודת הנציבות.

6.בהתייחס לכתב התשובה של היועמ"ש של שב"ס, נטען בעתירה כי הנגישות לדין ולפסיקה היא זכות של אסיר ולא "טובת הנאה" וסיווגה כ"טובת הנאה" כפי שטוען המשיב יוצר עיוות הפוגע בזכות החוקתית של גישה לערכאות ויוצרת אפליה פסולה הפוגעת בעיקרון השוויון בין האסירים.