עת"א 22960-08-16

  1.כללי 

 החלטה בעתירת המבקש כלפי החלטת נציב שירות בתי הסוהר מיום 25.7.16, לפיה נדחתה בקשתו לשחרור מוקדם.

 2.מסגרת הדיון

 א.ביום 21.5.15 נגזר דינו של הנאשם (במסגרת הסדר טיעון) בת"פ 20294-11-14 לשישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות (החל מיום 12.7.2015) לאחר שהורשע במתן שוחד. רלוונטי להחלטה זו האמור בפרק העובדות של כתב האישום בו הודה העותר, כי ניתן השוחד בגינו הורשע לחייל, תמורת אי בדיקת כלי הרכב במחסום, והכל במידה רבה כדי לאפשר לעותר להבריח לישראל ביצים בניגוד לחוק.

ב.שבועות מספר לאחר מכן, ביום 6.8.2015, הוגש כלפי העותר כתב אישום נוסף שגם עניינו נוגע לעבירות שנכרכו בשיווק ביצים בתחומי ישראל שיובאו, שלא כחוק. לצד אותו כתב אישום הוגשה גם בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים [מ"ת 40214-07-15]. להסרת ספק, שימת לב לסעיף 1 להחלטת בית המשפט במסגרת תיק זה מיום 24.8.2015 המתארת את נסיבות אותה פרשה. במישור האופרטיבי נשלח העותר באותו הליך [היינו ההליך המאוחר], למעצר בית באיזוק אלקטרוני.

ג.בהיותו עצור באיזוק אלקטרוני, לא התייצב המבקש לריצוי עבודות השירות. נוכח זאת, ולאור בקשת הממונה על עבודות השרות, החליט ביום 24.12.2015 מפקד מחוז מרכז של שב"ס מתוקף סמכותו לפי סעיף 51ט' לחוק העונשין להפקיען ולהורות על ריצוי ששת חודשי המאסר מאחורי סורג ובריח. על החלטה זאת עתר המבקש כנגד המשיבה, הנושא נדון בפני כב' השופט ד"ר מרזל, אשר ביום 29.3.16 החליט לדחותה [עת"א 5892-01-16]. בין לבין נדחתה ביום 15.2.2016 גם בקשה קודמת של העותר שהוגשה לכב' השופטת כנפי-שטייניץ ושנועדה לאפשר לו לבצע את עבודות השירות.

ד.על החלטת כב' השופט מרזל הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אך זו נדחתה – רע"ב 3041/16, כב' השופט סולברג, מיום 9.5.16.

ה.ביום 17.4.2016 החל המבקש לרצות את ששת חודשי המאסר - בכלא.

ו.סמוך למועד חלוף שני שלישים מתקופת המאסר, פנה המבקש בבקשה לנציב בבקשה להפעלת החוק לשחרור על-תנאי ממאסר, וביום 25.7.16 ניתנה החלטת הנציב כדלקמן: "הנציבה החליטה לא לשחרר את האסיר שחרור מוקדם בשל העובדה כי לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו לשאת מאסרו בעבודות שירות וכי שב לסורו ומבצע עבירות". על כך – הערר שבפניי.

3.תמצית נימוקי העתירה

תחילה נטען מסעיף 9 לבקשה לחוסר סבירות החלטת הנציב תוך התעלמות משיקולים ענייניים. בתוך כך הודגשה הערכת הנציב שהעותר "שב לסורו" שהיא, על-פי הנטען, שגויה; מסעיף 15 לבקשה הודגש עד כמה אין בשחרור העותר כדי לסכן את שלום הציבור; מסעיף 16 לבקשה צוינו הפוטנציאל השיקומי, חרטת העותר ושאר נימוקים בכללם נסיבותיו האישיות ותקופת המאסר הקצרה שנקבעה לריצוי.