עת"א 20632-08-16 מרזוק(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

עניינו של פסק דין זה בטענותיו של העותר, כי המאסר שהוטל עליו לרצותו בגין אי תשלום קנס שנגזר עליו בגזר דינו, לא הופעל כראוי. מכאן עתירתו "להורות על שחרורו של העותר מיניה וביה" כלשון העתירה. לדברי העותר, שלטונות הכלא לא פעלו בהתאם לפקודות שב"ס, כאשר החליטו על הפעלת המאסר חלף הקנס שלא שולם. בא כוחו נתלה בעיקר בטענה כי לא הובהרה לעותר "זכותו להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט לדחיית מועד ביצוע עונש המאסר בגין אי תשלום הקנס", כנדרש בסעיף 7(ג)(1)לפקודת נציבות 04.23.00, אשר מסדירה את הפרוצדורה של מאסר בשל אי תשלום קנס.

העובדות הצריכות לענייננו מפורטות בתגובת המשיבות ובהתייחסותו של סגן מפקד כלא אשל שצורפה לה. להלן עיקרי העובדות:

1. העותר הורשע בעבירות סמים חמורות, ונגזר עליו עונש של 65 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשים של מאסר מותנה, וכן קנס בסך 50,000 ₪ או 300 ימי מאסר תמורתו. גזר הדין אושר גם בבית המשפט העליון, אשר דחה את ערעורו של העותר על חומרת העונש.

2. תקופת המאסר החלה להימנות מיום מעצרו בתאריך 23.2.2011, והעותר אף קיבל לביתו הודעה מיום 28.4.2014, אשר כותרתה "הודעה בטרם הוצאת פקודת מאסר חלף קנס", ובה פורטו האפשרויות העומדות בפניו להסדרת חובו, ובכלל זה האפשרות לפנות לבית המשפט שהטיל את הקנס והמאסר בהשגה לפי סעיף 87 לחוק העונשין.

3. מסיבה לא ברורה, פקודת מאסר בגין אי תשלום הקנס נחתמה רק ביום 15.2.2016, כאשר מכתב התראה שצורף לה הוצא רק ביום 24.2.2016, והתקבל בכלא אשל רק ביום 6.3.2016, כמעט 4 שנים לאחר מועד מתן גזר הדין.

4. בו ביום עודכן העותר אודות פקודת המאסר, ואישר בחתימת ידו כי נמסר לו שהוצאה פקודת מאסר נגדו, וכי יש לו 14 יום לטפל בהסדר החוב, לפני הפעלת הפקודה.

5. משחלפה הארכה שניתנה לעותר, והתברר כי הקנס טרם שולם, ניתנה לעותר ארכה נוספת של 7 ימים, בכדי להסדיר את תשלום הקנס, והוא הוזהר שאם לא ישלם את הקנס או יגיע להסדר במועד שניתן לו, תופעל פקודת המאסר נגדו, כעולה ממזכר של רשמת הכלא מיום 20.3.2016, אשר צורף לתגובת המשיב.

6. משהעותר לא הסדיר את חובו גם במהלך הארכה השנייה שניתנה לו, הופעלה פקודת המאסר, והמאסר בגין אי תשלום הקנס החל להימנות מיום 6.3.2016, שבו כאמור הודעה לעותר קיומה של פקודת מאסר נגדו.

7. לאחר שהמאסר הופעל, ניהל העותר משא ומתן עם המרכז לגביית קנסות, כשהוא מיוצג ע"י עורך-דין, והגיע להסדר פריסת חוב עם המרכז. בעקבות זאת, נשלחה לכלא אשל הודעה מיום 19.7.2016, על ביטול תקופת המאסר, כאשר 136 ימי המאסר שרוצו עד להודעה זו קוזזו משיעור הקנס.

8. עם קבלת ההודעה, נערך חישוב מחודש של תקופת המאסר, ונקבע כי מועד שחרורו של העותר ממאסרו הוא ביום 5.12.2016.

כאשר בוחנים את השתלשלות האירועים בעניינו של העותר, קשה להבין על מה יצא הקצף, ומדוע מצא לנכון לפנות בעתירת אסיר "דחופה ובהולה" כלשונו. טענתו של העותר כי חתם על המסמך מבלי שהוסבר לו מאומה על הפעלת המאסר או הקנס, חסרת כל בסיס. הדברים שכתב העותר בכתב ידו פשוטים וברורים, ואינם זקוקים לפרשנות כלשהי. עולה מהם שהעורר היה מודע היטב לחובתו לשלם את הקנס, ולארכה שניתנה לו להסדיר את תשלום הקנס בטרם תופעל פקודת המאסר.

ממילא גם טענתו כי הפעלת פקודת המאסר נודעה לו "כרעם ביום בהיר" חסרת יסוד, ואינה עולה בקנה אחד עם העובדות, ועם האישור שכתב העותר בכתב ידו ובחתימתו. כאמור לעיל, הפעלת המאסר חלף הקנס לא נחתה במפתיע על העותר, והיא בוצעה רק לאחר שניתנו לעותר התראות קודמות לתשלום הקנס, וכן ארכה של שלושה שבועות להסדרת תשלום הקנס, לאחר שנחתמה פקודת מאסר נגדו. רק לאחר שחלפו שתי הארכות שניתנו לו, והעותר לא הסדיר את נושא הקנס, הופעלה פקודת המאסר נגדו. לפי סעיף 7(ג)(2) לפקודת הנציבות הרלבנטית, יש להפעיל את עונש המאסר בגין אי תשלום הקנס בסמוך לקבלת פקודת המאסר. לכן, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיב לחשב את תחילת עונש המאסר, החל מהיום שבו התקבלה פקודת המאסר בידי העותר.

לא זו אף זו, גם הטענה כי פקודת המאסר הופעלה למרות שהעותר "הגיע לעמק השווה עם המרכז לגביית קנסות" אינה מדויקת בלשון המעטה, מפני שבעת שהופעל המאסר, עדיין לא היה הסדר לתשלום הקנס, ומשעה שהובא לידיעת המשיב כי הושג הסדר לתשלום הקנס, המשיב פעל באופן מידי, עוד באותו יום, להפסיק את ריצוי המאסר חלף הקנס, ולערוך חישוב מחודש של תקופת המאסר, בהתחשב בכל הנתונים העדכניים.