עת"א 20614-11-15 פלוני (אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים

עתירה שעניינה איזוקו של העותר המאושפז כעת בבי"ח "שערי מנשה".

העותר הואשם ברצח אחיו. לאחר שהתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית בעניין אין מחלוקת שהוא אינו כשיר לעמוד לדין על רקע מחלת נפש – סכיזופרניה, בה הוא לוקה, וכי גם בעת ביצוע העבירה לכאורה לא היה אחראי בשל כך.

המשיבה גם הסכימה להפסקת בירור האשמה אך בשלב זה שוקלת הסנגוריה להמשיך את ההליך העיקרי ולברר את האשמה.

יצויין, כי ביום 26.10.15, נדחתה עתירה קודמת של העותר – עת"א 42080-10-15, אשר כוונה נגד הצבת שמירה על העותר בביה"ח.

במסגרת כתב העתירה הקודמת התייחס ב"כ העותר לאיזוק העותר, ובעת מתן פסק הדין באותה עתירה הובן כי העתירה מתייחסת גם לעניין האיזוק, ומתוך נקודת מבט זו נדחתה העתירה כולה, בעיקר מתוך העדפת השיקול של מניעת סכנה לשלום הציבור, לרבות המאושפזים בביה"ח וחברי הסגל הרפואי.

במהלך הדיון היום התברר כי בעת שהוגשה העתירה הקודמת לא היה העותר אזוק, וכי ב"כ העותר לא כיוון את העתירה לנקודה זו.

לטענת ב"כ העותר, אין צורך באיזוקו של העותר, משום שמסוכנותו אינה מחייבת זאת, וכן טוען כי האיזוק פוגע בעבודת הצוות הרפואי ובבדיקתו של העותר בתנאי הסתכלות, וכן עלול להרע את מצבו של העותר.

המשיבה טענה בין היתר, כי ההחלטה לאזוק את העותר התקבלה כדין בהתאם לנוהל הביטחון 01-6006, שענינו בין היתר אבטחת אסירים בעת אשפוז, וכן בהתאם להוראת סעיף 11 ולפקודת הנציבות שעניינה כבילת אסירים במקומות ציבוריים.

לתשובת המשיבה צורפה התייחסות כתובה של מפקד בית המעצר אוהלי קידר, אשר באחריותו מוחזק העותר. ובמסגרת ההתייחסות הכתובה נאמר, בין היתר: "... ככלל, אסיר אשר מידת מסוכנות מוגדרת כרמה א' ייכבל... עם אשפוז העצור ותחת אחריות שב"ס, צוות הרפואי ביקש לא לכבול אותו מטעמי פגיעה והפרעה לתהליך ההסתכלות שלו בבית חולים... בתאריך 6.11.2015 ולאחר בדיקה מול הצוות הרפואי ומנהל המחלקה ולאחר הבנה כי תהליך ההסתכלות הסתיים וכי כבילתו לא תפריע או תפגע יותר בתהליך ההסתכלות ובתיאום עם הצוות הרפואי, העצור נכבל ברגליו".