עשת נ' מוסלח ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 6/4/09 ברחוב הבטחון בנשר.

2.לטענת התובעת, אחר שסיימה לנסוע בעיקול המצוי בתחילת הרחוב והיתה בנסיעה איטית, הבחינה ברכב הנתבעים מגיע לכיוונה, כאשר נהגת הרכב, הגב' וופא באדר, מחזיקה בידה מכשיר טלפון סלולרי ומדברת. התובעת נצמדה לימין, למכוניות שחנו, ואף ניסתה לסמן לנהגת רכב הנתבעים להאט, אך ללא הועיל. רכב הנתבעים התקרב לעברה והתנגש בה חזיתית, שעה שהתובעת עצמה היתה במצב של עצירה. לאחר התאונה, לטענת התובעת, הגב' באדר, מן הרכב, כאשר היא אוחזת ביד אחת במכשיר הסלולרי ובידה השניה סיגריה.

3.לטענת הנתבעים, בכתב הגנתם, התובעת היא שסטתה לעבר רכבם ופגעה בו.

הגב' באדר, הודתה כי נסעה כשהיא אוחזת בידה סיגריה, אך הכחישה כי שוחחה במכשיר הסלולרי. לדבריה, הבחינה ברכב התובעת ממש בסמוך לקרות התאונה, או כדבריה:

"אני נסעתי ופתאום ראיתי אוטו בא מהצד שלי. איך שנתתי ברקס, היא פגעה בי...ראיתי אותה שניה לפני התאונה..." (פרוטוקול, עמ' 2, ש' 18-21).

הגב' באדר טענה כי התובעת יצאה מחניה או שניסתה לחנות.

4.הוגשה הודעת התובעת על האירוע לחברת הביטוח מטעמה. תיאור האירוע בהודעה זו תואם לחלוטין את האמור בכתב התביעה. לא הוגשה הודעת הנתבעים לנתבעת 2 אודות האירוע.

4.שמעתי את עדויות הנהגות המעורבות בתאונה וכן עיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש. אחר כל אלה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

5.ראשית, אקדים ואומר כי גרסת התובעת היתה עקבית, החל ממועד הגשת ההודעה על מקרה הביטוח לחברה המבטחת, המשך בכתב התביעה וכלה בעדותה בפניי.

לטענת התובעת, הבחינה בגב' באדר מבעוד מועד, מיד אחר שיצאה מן העיקול המצוי במקום והחלה לנסוע ברחוב. התובעת טענה כי הגם שניסתה לסמן לגב' באדר, הרי שזו נסעה לעברה במהירות, כאשר הגב' באדר אוחזת בידה במכשיר הסלולרי ומדברת.

התובעת גם טענה כי בעת התאונה עמדה במקומה.

מנגד, טענה הנתבעת, מחד כי ראתה את התובעת שניה לפני התאונה, ומאידך, טענה כי התובעת נסעה בעת שאירעה התאונה ולא עמדה כפי שהיא טוענת. לטעמי, טענות אלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. אם אכן הבחינה הגב' באדר בתובעת שניה לפני התאונה, הכיצד זה יכולה לומר היא בכזו מידה של וודאות כי התובעת לא היתה במצב של עצירה בעת התאונה?

סבורני כי אם אכן הבחינה הגב' באדר בתובעת, שניה לפני התאונה, כפי טענתה, הרי שהיא אינה יכולה לסתור את טענת התובעת כי רכבה היה במצב של עצירה מוחלטת בעת התאונה.

מעבר לכך, הגב' באדר הודתה כי אחזה בסיגריה בעת שנהגה.

בין אם הנתבעת אחזה בסיגריה בלבד ובין אם אחזה, כטענת התובעת, ביד אחת בסיגריה וביד שניה במכשיר סלולרי, הרי שאין ספק כי יכולת הנהיגה שלה נפגעה ביותר ותשומת ליבה לא היתה נתונה לדרך, כנדרש וכמצופה מנהג רכב מנועי.

כך גם טענת הגב' באדר כי התובעת נכנסה לחניה כלל אינה מתיישבת עם אירוע התאונה ועם הנזקים, ביהבט זוית הרכב. גם את הטענה כי התובעת יצאה מחניה, איני מקבלת וזאת משום שטענה זו נשמעה לראשונה בבית המשפט מבלי שזכרה בא בכתב ההגנה או בכל ראיה כתובה אחרת שהיא. וכאמור, התובעת הכחישה כי חנתה באזור, אלא טענה כי נסעה ברחוב המדובר ותו לא.

עוד יוער, כי הנתבעים לא הציגו בפני בית המשפט את הודעתה של הגב' באדר לנתבעת 2 אודות מקרה הביטוח, מסמך שוודאי מצוי ברשותם ואשר יש בו כדי ללמד על גרסתה של הגב' באדר בסמוך לאירוע, ושיקוליהם עימם, אולם כידוע, יש לזקוף את העניין לחובתם.

לאור האמור, אני מוצאת כי אני מקבלת את גרסת התובעת, שכן מולה, עומדת גרסתה של נהגת רכב התובעים, הגב' באדר, אשר נגועה בסתירות ובטענות שאינן מתיישבות עם ההגיון ועם נזקי התובעת.

6.נזקי התובעת הם: נזק ישיר:11,203 ₪, ירידת ערך הרכב 464 ₪, שכ"ט שמאי 1,236 ₪, סה"כ 12,903 ₪.