עשרת נ' א.

לפניי תביעת התובע, שנפתחה בהגשת שטר חוב על סך 25,000 ₪ לביצוע.

הנתבעת היתה לקוחת התובע, ומסרה את שטר החוב להבטחת שכר טרחתו בתיק תא"ק (שלום חיפה) 3923-02-14 בנק הפועלים נ' אבוטבול (להלן: "תיק הבנק").

בתיק ההוצל"פ נשוא תיק זה הוטלו עיקולים בטרם מתן אזהרה על זכויותיה של הנתבעת בדירת מגורים, ברכב ועל פקדון, שהפקידה בתיק הבנק, בו ייצג אותה המשיב, והיה אמור לחזור לידיה.

בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה ביום 11/8/14 (נספח b לבקשה להטלת עיקולים בטרם מתן אזהרה).

הטענה היחידה, בגינה ניתנה למבקשת רשות להתגונן היתה הטענה כי הוסכם ששכר הטרחה ישולם למשיב, בגמר הליכי הגירושין, שהיא מנהלת מול בעלה לשעבר, ולא לפני כן (ראו החלטתי מיום 2/3/17).

לאחר העברת התיק לסדר דין מהיר, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. התובע הצהיר "כי ההסכמה היה שתשלום שכ"ט יבוצע בקרוב למועד החתימה על ההתחייבות ושטר החוב ושמתי את מבטחי באדם שהיפנה את הנתבעת אלי ומשכך, נחתם שטר החוב" (סעיף 4 לתצהיר עדות ראשית מיום 30/5/16).

הנתבעת המשיכה להסתמך על תצהיריה, שתמכו בהתנגדות לביצוע שטר, בכפוף להחלטה בעניין קבלת ההתנגדות בטענה אחת בלבד) (פרוטוקול ישיבה מקדמית, 1/6/16).

לאחר שהצדדים נחקרו בדיון לפניי, והוגשו סיכומים, אני קובעת כי המבקשת הוכיחה את טענתה, לפיה הוסכם עם המשיב כי שכר טרחתו, בסך 25,000 ₪ כולל מע"מ ישולם לו עם קבלת כספים מתיק הגירושין שלה.

בשטר החוב ובהסכם שכר הטרחה לא נכתב מועד לתשלום שכר הטרחה, אף שיש בהסכם מקום המיועד לכך בסעיף 3, שנוסחו: "שכר הטירחה הנ"ל ישולם בשיעורים ובמועדים הבאים: