עשרים ושישה חודשי מאסר לשודד בחור ישיבה

שחרור ממעצר לצורך בדיקות התאמה לשיקום טרם גזירת הדין

א.        כללי

1.         ביום 3.6.08 הורשע הנאשם, יעקב בוזגלו, בעבירות שיוחסו לו בתיק זה, דהיינו שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין") וכן בכליאת שווא - עבירה לפי סעיף 377 (רישא) לחוק העונשין.

2.         ביום 30.6.08, בשלב הטיעון לעונש, ביקש הנאשם לצרף את ת.פ. (ת"א- יפו) 40084/08, ולאחר שהנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום, הורשע על ידי בסיוע לשוד, עבירה לפי סעיף 402(4) לחוק העונשין בצירוף עם סעיף 31 לחוק.

3.         לאור הבקשה והסכמת הצדדים, הוריתי לקבל תסקיר אודות הנאשם משירות המבחן למבוגרים. מן התסקיר עולה כי לאור נתונים מתיקים קודמים, ממליץ שירות המבחן לאפשר לנאשם לעבור טיפול אינטנסיבי ארוך טווח.

4.         טרם הכנת התסקיר פנתה משפחתו של הנאשם לקהילת "רטורנו" אשר פסיכולוג מטעמם נפגש עימו בבית המעצר ומצא כי הוא מכור לחומרים פסיכו- אקטיביים. כן מצוין בתסקיר כי הנאשם עושה שימוש בחשיש ואלכוהול כדרך להתמודד עם קשייו.

לאור האמור בתסקיר ביקש הסנגור המלומד בישיבה שנועדה לטיעון לעונש (ביום 9.9.08) לקיים את השלב הראשון המומלץ, דהיינו לצאת לבדיקות הנדרשות להמשך הליך קבלתו לקהילה הטיפולית "רטורנו", כשמדובר בשלוש יציאות לצורך סידורים במוסד לבטוח לאומי, ביצוע בדיקות רפואיות ואיסוף הבדיקות.

דא עקא, המאשימה התנגדה למהלך זה במקרה דנן, הגם שעקרונית במקרים מתאימים לדבריה אין היא מתנגדת, זאת לאור כל הנתונים המצביעים דווקא על כך שלא ניתן לאפשר לו גמילה מחוץ לבית הסוהר, כטענתה.

אין מחלוקת כי לשיקול השיקומי מעמד נכבד שבא לידי ביטוי בפסיקה עניפה, ועובר כחוט השני בפסיקתו של כב' השופט מנחם אלון, תוך התייחסות למשפט העברי בסוגיה (ע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ נ' מדינת ישראל פ"ד מז(1), 177 (1993)), ואשוב לסוגיה זו להלן, ולפסיקת שופטים נוספים ששמו דגש על היבט זה.

ב"כ המאשימה, בהגינותו, ציין כי אכן לגבי שותפיו לעבירה נשוא תיק זה, יש למאשימה נטייה לפנות לאפיק השיקומי באשר שותפיו חממי וטויטו הינם חסרי עבר פלילי, הודו טרם שלב ההוכחות ולקחו אחריות, והחלו למעשה בתהליך שעה שטויטו התגייס לצ.ה.ל ועושה טירונות לקראת שירות ביחידה מובחרת, בהוסיפו: " איתם אנו מוכנים ללכת אבל עם הנאשם שכאן לא ניתן" (פרו', 32).

ב"כ המאשימה מוסיף כי רק בעקבות העובדה שרק לאחר שהורשע הנאשם ונדחק לפינה,

 שינה עמדתו הביע חרטה ולקח אחריות. שעה שבהזדמנות קודמת (בשלב המעצר עד תום ההליכים) לא העלה את נושא התמכרותו.

מכל מקום, הצעתי לצדדים לקבל פרטים נוספים ממתקני הכליאה בהם שהה ושוהה הנאשם על מנת לשקול אפשרות זו בכובד ראש, ומשהסכימו, כך הוריתי.

5.         בתשובת שירות בתי הסוהר שהגיעה לקראת הדיון (6.10.08) נאמר כי:

" העציר הנ"ל לא ביצע עבירות משמעת בבתי המעצר בהם הוחזק".

כמו כן מטופס " בדיקה רפואית ראשונית לעציר/ אסיר חדש" מחודש אפריל 2008, עולה כי נרשם בו שהנאשם הצהיר כי הוא מעשן, אולם אינו עושה שימוש בסמים ואיננו אלכוהוליסט ואינו סובל ממחלות כלשהן. ובגיליון הרפואי, בבדיקה שנעשתה לו ביום 10.6.08, חזר על כך שהוא מעשן אך לא משתמש בסמים, ובביקור נוסף במרפאה ביום 16.7.08 התלונן רק על יובש בכפות הידיים.

6.         בדיון ביום 6.10.08, ב"כ המאשימה התחזק בדעתו כי אין לאפשר לנאשם לצאת לבדיקות במטרה להגיע לשיקום בקהילת "רטורנו" לאור הנתונים שהגיעו משירות בתי הסוהר, והדגיש כי אין שום נתון עובדתי המצדיק זאת, ואין כל סימן להתמכרות לאלכוהול, וראיה לכך שכבר שבעה חודשים אין לו נגישות לאלכוהול והדבר לא גרם לו להתפרצות או תוקפנות או גילוי חיצוני כלשהו אחר.

הסניגור העיד את מר משה רובכה ממוסד רטורנו שהעיד שהנאשם מתאים להתקבל ליחידה הטיפולית והסביר ה"אלכוהול ואלימות הולך ביחד".

7.         במהלך הדיון, לאור הערת בית המשפט בדבר פיצול הדיון בנושא הבדיקות, דבר שיעכב את מתן גזר הדין אם הבקשה לא תתקבל, ובמטרה לטעון לעונש במהלך עשרת ימי תשובה, הודיע ב"כ הנאשם כי יטען אף לעונש, וכן נעשה.

גמילה ושיקום טרם גזר דין

8.         מתן אפשרות לנאשם לצאת לשיקום מהתמכרות מתעוררת הן בשלב המעצר והן בעת גזירת הדין, הגם ששחרור ממעצר לצורך כך ייעשה רק במקרים מיוחדים, אולם גם לענין זה היו גישות שונות בפסיקת בית המשפט העליון (ראו בש"פ 6415/06 יואב חנוכה נ' מדינת ישראל (כב' השופט א' רובינשטיין) (9.8.06); בש"פ 4659/91 סבג נ' מדינת ישראל