עשר שנות מאסר בגין שוד מזוין ונשיאת נשק

החלטה

בישיבת בית המשפט מיום 9.9.08 שנועדה להשמעת טיעוני הצדדים לעונש הקדים עו"ד בר עוז טענה לעניין טעות שנפלה בהכרעת הדין. בעמוד 5 של הכרעת הדין מתוארת עדותו של הטכנאי ניר שדמי. בשורה 22-23 שם נכתב: " ...לעניין רעול הפנים שירה בגרגורי תיאר את גובהו  כ-'פחות מגובה התובע' (מתברר שנאשף גבוה מן התובע)". הסנגור טוען ובצדק שההשוואה לגובה התובע נעשתה בעיקר ביחס למסרי. מסרי התברר להיות גבוה באופן משמעותי מן התובע במשפט.

לבקשתו של עו"ד בר עוז אני מתקן את האמירה שבהכרעת הדין ומחליף אותה בביטוי: " מתברר שמסרי גבוה, משמעותית, מן התובע".

בישיבה הקודמת הבהרתי שלשגגה הזאת אין משמעות בעיני העשויה לשנות את הכרעת הדין. בסופו של דבר לא התייחסתי במפורש בהכרעת הדין , בפרק הדיון בראיות , לתיאור השגוי של המאבטח את מסרי (ידיים שחומות וגובה הנופל מגובהו של התובע), אם כי הדברים, כעולה מעמוד 5 להכרעת הדין, היו לנגד עיני. אין לי כל קושי להכביר כעת תוספת דברי הנמקה שתבאר מדוע השגגה שלי  והתיאור המוטעה מפי המאבטח אינם בני  כוח מספיק כדי להטיל ספק בראיות. אלא שאינני סבור שכאן המקום לערוך "מקצה שיפורים" להכרעת הדין. דעת לנבון נקל שלנוכח מערכת הראיות הנסיבתית החזקה לא מצאתי פתח לספקות ביחס לאחריותו של מסרי לעבירה המיוחסת לו.

ניתנה היום ט"ז באלול, תשס"ח (16 בספטמבר 2008) במעמד הצדדים                                                                             

גזר דין

הנאשמים נותנים את הדין בשל מעשה שוד מזוין בחבורה ונשיאת נשק. פרשתי בהכרעת הדין יריעת תיאור רחבה של ההתרחשות העבריינית ואין צורך לחזור על כך. בקצרה רבה אציין כי שני הנאשמים תקפו באקדחים שלופים שני מאבטחים שעסקו בצהרי יום 17.6.07 בטייבה באבטחת שני עובדי בזק שבאו לטפל באחת המערכות של קווי הטלפון בעיר. אקדחו של מאבטח אחד נשדד ואילו עם השני נוהלו חילופי יריות (המאבטח פתח באש ראשון). חילופי הירי התקיימו בין הנאשם מס' 1 - נאשף לבין המאבטח גריגורי. המאבטח נפצע באורח חמור למדי. הוא נאלץ לעבור ניתוחים שונים ונקבעה לו נכות בת 40%. גם נאשף נפצע ופציעתו קשה למדי. הוא מטופל עד היום במערך הרפואי של שרות בתי הסוהר. הנאשם השני, מסרי, הוא זה ששדד את אקדחו של המאבטח אנדרי ופינה את נאשף הפצוע במכוניתו מן הזירה.

נאשף הוא אדם כבן 37 שנים, נשוי ואב לחמישה ילדים. הוא עובד כשרברב (אינסטלאטור) לפרנסתו. אין לו עבר פלילי . סנגורו הדגיש את חומרת הפציעה שנגרמה לו ואת מסכת הטיפולים, לרבות ניתוחים, שעליו עוד לעבור. הוא ביקש שעונשו ייגזר ככל הניתן לקולא.

מסרי אף הוא כבן 37 שנים נשוי בשנית ואב לארבעה ילדים, לרבות ילדה קטנה שנולדה זמן לא רב לפני התרחשות מעשה העבירה. מסרי מתפרנס מעבודתו כשרברב בשרות עיריית טיבה. לפני כ-12 שנים הורשע בגין החזקת נשק שלא כדין אך נדון לקנס ולמאסר על תנאי בלבד. בעברו גם הרשעה נוספת בשל תקיפת בת זוג שבגינה נדון למאסר לנשיאה בעבודות שרות. הוא הוצג לפני כאיש משפחה מסור ביותר, אדם ערכי שאין לו כל נטייה לעולם הפשע. אשתו ביכתה לפניי את הרשעתו ותיארה את ההשלכות החמורות העלולות לנבוע  מעונש של מאסר; בעיקר בהקשר לטיפול ולגידול הילדים.

אני נותן דעתי לנסיבות האישיות של הנאשמים אך ברור שחומרת מעשיהם כה רבה עד שעניינם האישי נסוג מפניה במידה רבה. ייתכן שהנאשמים קיוו שיעלה בידם להשיג את זממם (חטיפת נשקם של  המאבטחים) בלי שייאלצו לנקוט באלימות, אולם המציאות טפחה על פניהם. המציאות הוכיחה מה רבה הסכנה לחייהם של הבריות ולשלומם הטמונה בעבירות של שוד מזוין כגון זו שהנאשמים אחראים לה.

אינני רואה מקום לכל הבחנה בין הנאשמים. שניהם יצאו לדרכם לבצע את השוד כשאקדחים בידיהם. האחריות לשימוש בכלי הנשק מוטלת באורח שווה על שניהם. אכן נאשף בא במידה מסוימת על עונשו בפציעתו הקשה, אך מנגד הוא זה שגרם באורח פיזי לפציעתו החמורה של המאבטח. העברה לא הייתה מתבצעת ללא שיתוף הפעולה ההדדי ולפיכך שניהם נושאים באחריות שווה.

תופעות של עבריינות אלימה הולכות ומתגברות במקומותינו. אנו עדים מדי יום ביומו להשלכותיהן החמורות. אחת הדרכים לצמצום התופעה נעוצה בענישה שאינה מתפשרת.  אין להסכין עם מציאות שבה חיי אזרח שלו העושה את שגרת יומו יהיו הפקר.

לאחר שקילת הנסיבות החלטתי לגזור לכל אחד משני הנאשמים, בשל מסכת העבירות כולה,  עונש של 12 שנות מאסר שמהן 10 שנים לנשיאה בפועל ומניינן מיום המעצר 17.6.07. יתר המאסר על תנאי לשלוש שנים מתום המאסר שנגזר בתיק זה התנאי הוא שלא יעברו עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע או עבירה של נשיאת נשק שלא כדין שהיא פשע.

כל אחד משני הנאשמים ישלם למאבטח גרגורי צ'וחננקו פיצוי כספי בסך 5,000 ש"ח. הפיצויים ישולמו בתוך 90 ימים מהיום. 

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ט"ז באלול, תשס"ח (16 בספטמבר 2008), במעמד הצדדים.

חכ