עשמאווי ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון שומרון ואח'

פסק דין

1.התביעה היא למתן צו מניעה קבוע, שיאסור על המשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון, להמשיך בהליכי הריסה של תוספת בניה בת 30 מטר בחלקה 20 בגוש 11281 בכפר פרדיס.

בעניין תוספת הבניה הזו ניתן צו הריסה, בהליכים שנוהלו בבית המשפט לעניינים מקומיים כנגד המשיבים 2 ו- 3. המשיב 2 הוא בעליה של החברה המשיבה 3, שרשומה בלשכת רישום המקרקעין כבעלת הזכויות בחלקה האמורה והוא אחיו של התובע 1. בעניין צו ההריסה נרשמה הערה בלשכת רישום המקרקעין והיא מופיעה בנסח הרישום (נ/1) מיום 14/4/02.

2.לטענת התובעים, הם המחזיקים כעת במבנה, שעל חלקו ניתן צו ההריסה.

לטענת התובעים, צו ההריסה אינו מופנה כלפיהם אלא כלפי המשיבים 2 ו- 3 ואין לכן מקום לבצע אותו, טרם שיינתן להם יומם בבית המשפט (סעיף 8 לתביעה). התובעים טענו גם כי הגישו לוועדה המקומית לתכנון ובניה בקשה להיתר ביחס לאותו חלק של המבנה, אך זו טרם נדונה. לטענתם, בקשתם הוגשה ביום 3/11/09.

התובעים טוענים גם כי אין מקום לבצע את צו ההריסה לאחר שחלפו 10 שנים מיום שניתן והמשיבה, הוועדה, לא נקטה בכל הליך לביצועו של הצו ולהריסת המבנה.

3.יחד עם התובענה הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני. צו כזה ניתן. בהמשך ניתן גם פסק דין לטובת התובעים וכנגד הנתבעת וזאת בהעדר הגנה, אך מאוחר יותר, פסק הדין בוטל (החלטת כב' השופטת אניספלד מיום 4/2/13) והנתבעת הגישה כתב הגנה. התיק עצמו, לגופה של התובענה, נדון בפני והיום נשמעו בו ראיות הצדדים.

4.לאחר ששמעתי את הראיות ואת טיעוני הצדדים, אני מחליטה לדחות את התובענה.

5.מטרת ההליך שבפני לבטל, למעשה, פסק דין שניתן בהליך קודם, וצו ההריסה שניתן ביחס לנכס.

אין מקום לאפשר לתובעים לקבל, בהליך אזרחי, את ביטולו של הצו שניתן בהליך הפלילי. אם ביקשו התובעים, או המשיבים 2 ו- 3, לעכב שוב את ביצועו של צו ההריסה, היה עליהם לנקוט בהליכים מתאימים בבית המשפט לעניינים מקומיים ועל פי חוק התכנון והבניה.

6.בפועל התברר כי אכן, במקביל להגשת התובענה כאן הגישו המשיבים 2 ו- 3 בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה וזאת לבית המשפט לעניינים מקומיים. לפיכך, עצם הגשת התובענה שבפני יש בה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

התובעים והמשיבים 2 ו- 3, שהם קרובי משפחה שכן התובע והמשיב 2 אחים, פעלו במקביל בשתי ערכאות שונות, בהליך אזרחי ובהליך פלילי, והכל בניסיון לקבל את הסעד של דחיית ביצועו של צו ההריסה. התובעים לא ציינו בעת הגשת התביעה והבקשה לצו הזמני כי הליך מקביל התנהל על ידי המשיבים 2 ו- 3 בבית המשפט לעניינים מקומיים ובכך עשו שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. די בכך כדי להביא לדחיית התובענה.

7.התובעים לא ציינו בתובענה עד מתי הם מבקשים שיישאר בתוקפו צו המניעה שאותו ביקשו מבית המשפט, ולכאורה מבוקש צו ניצחי שיבטל, בפועל, את צו ההריסה. אין לאפשר תוצאה כזו.

בדיון היום ציין ב"כ התובעים כי הכוונה היא שיינתן צו מניעה, שיעמוד בתוקף עד שיינתן היתר לחלק המבנה שבמחלוקת.

ואולם, וכפי שהעיד עד הנתבעת בעדות שלא נסתרה, לא ניתן בכלל לקבל היתר לאותו חלק של המבנה. זאת, משום שהדבר עומד בניגוד לתמ"א 3, וזאת אף מבלי להתייחס לכך שהמבנה כולו, והתוספת, מצויים על קרקע שייעודה חקלאי (לפיכך כל השימוש שעושים התובעים בנכס הינו מנוגד לדין).

8.התובעים טענו, כי יש לעכב את ביצועו של צו ההריסה עד שיסתיימו ההליכים בבקשה שהגישו למתן היתר בניה, ואולם לא עלה בידם להראות כי הגישו בכלל בקשה להיתר בניה.

התובעים טענו, בסעיף 12 לתצהיר התובע, כי בקשה להיתר הוגשה על ידם ביום 3/11/09 אך לא צרפו לתצהיר עותק מהבקשה שהגישו וגם לא הציגו כל אישור שהוא על כך שבקשה כזו אכן הוגשה.

מחדלם של התובעים, באי הגשת הבקשה, פועל לחובתם. לכך יש להוסיף כי עד הנתבעת ציין כי הוגשה רק בקשה אחת להיתר ביחס למבנה שבמחלוקת וזו הוגשה בשנת 2008 ונדחתה בהחלטה מיום 12/5/08 שהוגשה (נ/2).

מכאן, שכלל לא הוכח כי ישנה בקשה תלויה ועומדת וודאי שאין מקום לכן לעכב את ביצוע צו ההריסה.

9.בסיכומיו, טען ב"כ התובעים כי יש לעכב את ביצוע צו ההריסה מאחר שהשטח כלל אינו נדרש לנתבעת או לסלילת כביש 4 או להרחבת הכביש האמור.