עש"ר 21903-07-14

הנשיא יגאל פליטמן

1. לפנינו בקשה מטעם המערערים 1 ו - 2, אדגר מיטב מאגרי אנוש בע"מ, ואיליי ליבוביץ (להלן - המבקשים) לעיין מחדש בהחלטתנו מיום 12.7.15 ולקבוע כי צו הביניים יוותר על כנו 30 יום נוספים, קרי עד ליום 1.9.15.

    

   רקע הדברים

2. במעמד הדיון בערעורים שבכותרת, ביום 10.9.14, הורינו כי עד למתן החלטה אחרת של בית הדין יעמוד בתוקפו ההיתר המוגבל כפי שניתן למערערים עד אותה עת, וכמפורט בצו הביניים (להלן - צו הביניים).

    

3. בהחלטתנו, מיום 12.7.15 (להלן - ההחלטה), הורינו על ביטול צו הביניים החל מ - 21 יום ממועד ההחלטה. משמעות ההחלטה היא שלא יהיה תוקף להיתר של מערערים 1 ו - 3, אדגר מיטב מאגרי אנוש בע"מ ואיליי ליבוביץ, לפעול כקבלני כוח אדם לשם העסקת עובדים זרים בענף הבנייה. בהחלטה נקבע כי, במקרה שלפנינו, ברי כי הגשת כתב אישום כנגד המערערים והרשעת מערערת 1, ואותם גורמים שניהלו לפי הודאתם את המערערים 1 ו - 3 ללא ידיעת המשיבה, המדינה (להלן - המדינה), אכן מקיימות את התנאי של "נסיבות שהשתנו", אשר מצדיק לעיין מחדש בצו הזמני ולבטלו. בהחלטה הבהרנו כי שוכנענו שהצדק עם המדינה וכי במצב הדברים העכשווי, אין כל מקום להותיר את צו הביניים על כנו ולהמשיך את תוקף ההיתר שניתן למבקשים.

    

4. ביום 21.7.15 הגישו המבקשים בקשתם בה נטען כי על מנת להבטיח את סיום העסקת העובדים הזרים באופן תקין, תוך שמירה על זכויותיהם ותנאי העסקתם, לרבות מגוריהם ותשלום שכרם נדרשת ארכה של 30 ימים לצורך היערכות לביטול הרישיון. נטען כי ככל שההחלטה תיוותר על כנה: יפגעו העובדים הזרים המועסקים כיום אצל המערערת 1, עובדי החברה האחרים והחברה עצמה; המערערת 1 תפר הסכמים עם קבלני הבניין ותהיה חשופה להגשת תביעות על ידי אותם קבלנים בגין הפרת החוזה ביניהם (להלן - החוזה); לא יהיה בידי המערערת 1 לשלם את דמי השכירות עבור דירות העובדים הזרים, וקיים חשש שבעלי הדירות יפעלו לפינוי העובדים הזרים מהדירות השכורות. כמו כן, כך נטען, חייבת המערערת 1 בהודעה מוקדמת לבעלי הדירות בטרם תפנה את המושכר. עוד נטען כי, 30 הימים הנוספים המבוקשים נדרשים לצורך מתן אפשרות סבירה לעובדים הזרים למצוא לעצמם מקום עבודה חילופי. כמו כן, מעמד ופרנסת עובדי מערערת 1, הנמצאים בחו"ל במסגרת אינטר ויזה וצפויים לשוב באמצע חודש אוגוסט - עלולים להיפגע. המבקשים ציינו כי זכויות העובדים הזרים לא נפגעו על ידי מערערת 1 במשך 10 שנות פעילותה, כעולה מהחלטת הממונה על זכויות עובדים זרים (להלן - הממונה) מיום 29.5.14.

    

5. המדינה, בתגובתה מיום 26.7.15, התנגדה למתן אורכה. המדינה טענה כי: העובדים מודעים כמעט כשנה לכך שהתאגיד עומד בפני סגירה; העבירות החמורות בהן הורשע התאגיד ומי שניהלו אותו בפועל, ובכללן עבירה של גביית עמלה שלא כדין מעובדים זרים חדשים לצורך עבודה בתאגיד, מעלות חשש לשלומם של עובדים המועסקים על ידו, אם לא ייסגר התאגיד; לרשות העובדים עומדים 90 יום ממועד סיום העסקתם במערערת 1, על מנת למצוא להם מעסיק חלופי; הבקשה הוגשה ממניעים כלכלים בכסות של טובת העובדים; טענת המבקשים לפיה הם מחויבים במתן הודעה מוקדמת לקבלן של 60 יום מראש, במקרה של הפסקת עבודה של מי מהעובדים - אינה נכונה, נוכח הקבוע בהסכם שצורף לבקשה; אשר לדירות בהם מתגוררים העובדים, בהתאם לסעיף 1ה(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - חוק עובדים זרים), על בעל התאגיד לספק לעובדיו מגורים הולמים עד למועד שלא יפחת משבעה ימים לאחר סיום תקופת עבודתו בה. כפי העולה מהסכם השכירות שצורף לבקשה, המערערים מחויבים בקיום הסכם השכירות עד לתום תקופת ההסכם, היינו יום 25.11.15. המדינה ציינה כי בימים הקרובים יקבלו המערערים בקשה מאת הרשות להעביר לידיה רשימה של כלל עובדי התאגיד, אשר טרם מצאו מעסיק חלופי על מנת שהרשות תוכל להעביר רשימה זו לכלל תאגידי הבניין המורשים. המדינה הבהירה כי בכוונת הרשות להתחשב בפרק הזמן שיינתן לעובדים, הנמצאים בחו"ל במסגרת אינטר ויזה, לאתר מעסיק, מרגע חזרתם לארץ.

    

   דיון והכרעה