אפנזר נ' בנק הפועלים צפת

בפני בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

טענות המערערת בתמצית

המערערת מנהלת אצל המשיב חשבון בנק שמספרו ** לו הוקצתה מסגרת אשראי של 2,000 ₪ (להלן: "המערערת" ו- "החשבון" בהתאמה).

לטענת המערערת, היא מנהלת תזרים מדויק ומודעת לכל שיק וחיוב בחשבון, אלא שעקב מגבלות המערכת הבנקאית, משנמשך השיק בחשבון, המערערת יכולה היתה לראותו רק ביום שלמחרת באתר האינטרנט של המשיב. ככלל, המשיב נהג לאפשר לה לחרוג ממסגרת האשראי לתקופה של יום וירטואלי אחד לפחות, ובלבד שהחריגה תיסגר בהפקדת מזומנים, העברה או הפקדת שיק. משכך נוצר לטענתה הסכם מכללא בינה ובין המשיב לפיו בעת הצורך תוגדל המסגרת ו/או תתאפשר החריגה ליום עסקים וירטואלי, באופן שהיה לה יסוד סביר להניח כי השיקים, מושא הערעור, יפרעו.

כן נטען בתצהירה כי חרף העובדה ששיק הינו ממסר על תנאי שפירעונו מובטח רק לאחר 3 ימים, בעת פתיחת החשבון סוכם בינה ובין המשיב במפורש כי אף אם יופקדו שיקים לצורך כיסוי החריגה - יראה בכך הבנק משום כיסוי מלא, ואם יסורב שיק, המערערת תדאג לכיסויו באמצעות הפקדת שיק חלופי והדבר אף ניכר מדרך ניהול החשבון (סעיף 9 לתצהיר המערערת).

נטען כי ככל שחפץ המשיב לשנות את ההסכם היה עליו לפנות למערערת בכתב, כמתחייב מכלל 5 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב – 1992. על פי סעיף 12 לתצהיר המערערת, היו מקרים רבים בהם סיכמה עם נציגי הבנק על הגדלת מסגרת חד צדדית לתקופת ביניים קצרה וחרף הסכמות אלה המשיב ונציגיו לא עמדו בסיכומים ושיקים סורבו בחשבון.

משכך מתבקש בית המשפט לגרוע ממניין השיקים המסורבים את השיקים שיפורטו להלן: