עש"א 64504-10-13 יוספזון נ' נוימן

1. לפניי ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, מירי ברטהולץ, מיום 14.10.13, בתיק הוצאה לפועל, המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת, שמספרו 10-06129-01-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), לפיה נדחתה טענת "פרעתי" שהגיש החייב בתיק – הוא המערער בהליך כאן.

סלע המחלוקת בין הצדדים הוא סביב השאלה: האם הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין, יש בו להביא לסיום כל ההליכים בין הצדדים, לרבות תיק ההוצל"פ, אם לאו; זאת כאשר הערעור כאן נסוב, על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ לפרש את הסכם הפשרה בין הצדדים, ככזה שאין הוא כולל סילוק החוב נשוא תיק ההוצל"פ.

רקע עובדתי בתמצית:

2.המערער, המתגורר בחו"ל, שימש "שותף מרחוק" בחברת אורפז מסננים בע"מ (להלן: "החברה").

החברה שכרה מאת המשיב דירה בתמורה לדמי השכירות חודשיים, וכביטחון לתשלומם הפקידה החברה בידי המשיב שטר חוב ע"ס 5,000$, מיום 19.5.97 (להלן: "שטר החוב").

לימים, הפך גם המשיב לשותף בחברה, וזו האחרונה הוסיפה לשכור ממנו את הדירה.

3.במהלך שנת 2000 נתגלע סכסוך בין השותפים בחברה, אשר בגינו נפתחו שני הליכים משפטיים – האחד, תביעה כספית בבית המשפט המחוזי מרכז בת"א 2706/00 (בפני כב' השופט מגן אלטוביה), שם היה המשיב אחד משני התובעים, והמבקש אחד מבין שלושת הנתבעים; השני, תיק הוצל"פ נשוא הערעור כאן, שנפתח ביום 20.12.01 על-ידי המשיב כנגד המערער וחייב נוסף - ליביצקי ישראל, לביצוע שטר החוב, שניתן כביטחון לתשלומי שכ"ד אותה שכרה החברה מאת המשיב. (סכום החוב במועד פתיחת תיק ההוצל"פ היה 21,750 ₪. סכום החוב במועד מתן ההחלטה נשוא הערעור הינו 136,000 ₪).

4.בתאריך 4.4.2004 ניתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בבית-המשפט המחוזי במסגרת תיק 2706/00, בנוסח כפי שהוכתב על-ידי הצדדים לפרוטוקול בית-המשפט (להלן: "הסכם הפשרה", צורף כמוצג ע/3 לתיק המוצגים מטעם המערער).

5.לאור חשיבותו, אביא להלן את נוסח סעיף 5 להסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין, ככתבו וכלשונו:

"5. הצדדים מוותרים בזה על כל תביעותיהם וטענותיהם זה כלפי זה, או כלפי חברת אורפז מסננים בע"מ.

הליכים שנפתחו בתיק הוצל"פ כנגד חיים יוספזון (המערער כאן – ס"י) בגין ערבותו לשכר דירה יבוטלו על ידי התובעים.

כל הליך באשר הוא של הצדדים זה כנגד זה, או כנגד החברה (חברת אורפז – ס"י) – יבוטלו לרבות עיקולים באשר הם".

בסעיף 1 להסכם הפשרה הוסכם, כי סך של 180,000 ₪ המצוי בחשבון הבנק של החברה, יועבר לתובעים שם, וכן, כי מעבר לסכום זה ישלמו שלושת הנתבעים שם, ביחד ולחוד, סך נוסף של 30,000 ₪ (10,000 ₪ על כל נתבע), כאשר סכום זה הינו "לסילוק מלא וסופי...", כלשון סעיף 2 להסכם הפשרה.

6.גם לאחר מתן פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, ולמצער משנת 2006 ואילך, הוסיף המשיב לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המערער במסגרת תיק ההוצל"פ, ובכללם עיקולים על חשבונו, הגבלה בכרטיסי אשראי, ועיכוב יציאה מהארץ.

בחודש דצמבר 2010, עת הגיע המערער, המתגורר בחו"ל, לביקור בארץ, נודע לו כי עומד נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. בעקבות כך פנה למשיב בדרישה כי יפעל לסגירת תיק ההוצל"פ (מוצג ע/7 לתיק המוצגים מטעם המערער), ומשזה האחרון סרב, הגיש המערער ביום 13.11.11, בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ בטענת "פרעתי", כאשר לגרסתו, הסכם הפשרה מהווה גם סילוק של החוב נשוא תיק ההוצל"פ; מאידך, טען המשיב (הזוכה), כי הסכם הפשרה מתייחס לתיק אחר ומחלוקת אחרת, ואינו רלוונטי לחוב נשוא תיק ההוצל"פ.