עש"א 61745-07-13 נטו משווקים פיננסים סוכנות לביטוח פנסיוני בע"מ נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה להגשת ראיות מטעם המבקשת - המערערת.

ההליכים עד כה

ביום 2.7.13 החליט המשיב (להלן גם: "הממונה") להטיל על המבקשת עיצום כספי בסך 506,250 ₪ מתוקף סמכותו לפי סעיף 92א לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הביטוח") ולפי סעיף 32(ד) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה-2005 (להלן: "חוק הייעוץ"). החלטת המשיב ניתנה לאחר שהודיע למבקשת על כוונתו להטיל עליה עיצומים כספיים, קיבל את תגובתה בכתב ונתן לה הזדמנות להשמיע טענותיה בעל פה. בהחלטתו קבע המשיב כי המבקשת הפרה הוראות שונות בחוק הייעוץ ובחוק הביטוח.

ביום 1.8.13 הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה על החלטת המשיב.

המשיב הגיש בקשה לחיוב המבקשת בהפקדת ערבון, ואילו המבקשת הגישה בקשה לקבוע את סדרי ניהול ההליך. ביום 6.11.13 ניתנה החלטה בבקשות. בהחלטה קבעתי כי סדרי הדין החלים בערעור זה הם סדרי הדין הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), והוריתי למבקשת להפקיד ערבון.

על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 26763-11-13). הבקשה נדחתה.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 1506/14). בית המשפט העליון קבע כי יש לראות בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי רשות שניתנה, וזאת בהקשר של הערבון. בית המשפט קבע כי בערעור זה חלים סדרי הדין האזרחיים הקבועים בתקנות, אך עם זאת אין מקום להטלת ערבון.

הדיון בערעור בבית משפט זה נקבע ליום 7.9.14. המבקשת לא הגישה עיקרי טיעון, ובפתח הדיון טענה שטעתה לחשוב שמדובר בישיבת תזכורת. באותו דיון ביקשה המבקשת להגיש ראיות נוספות. הראיה שביקשה להגיש היא חוות דעת מומחה הנוגעת למורכבות ההיערכות למלא את מסמך ההנמקה במתכונתו החדשה. עוד ביקשה המבקשת להביא בפני בית המשפט נתונים ביחס לאופן ביצוע הדיגום בביקורות אחרות שביצע המשיב. בעיצומו של אותו דיון ביקש ב"כ המבקשת שתינתן לו "אפשרות להגיש בקשה בכתב שלא תחרוג ממה שאמרתי בעל פה. בכוונתי לצרף את הראיות שאני מבקש להגיש לבקשה זו" (עמ' 11 שו' 15-16). בתום אותו דיון התרתי למבקשת להגיש בקשתה בכתב.

הבקשה