עש"א 57740-12-15 אופטיקה הלפרין בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן

א. כללי

1. לפניי ערעור על החלטת ממונה עיצומים כספיים ברשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן (להלן בהתאמה: ממונה העיצומים והרשות או המשיבה), להטיל על המערערת עיצומים כספיים בסך מצטבר של 393,750 ₪, מחמת הטעיות בפרסום.

2. הערעור מעלה מספר שאלות, חלקן בעלות היבטים כלליים, וביניהן מהו היקף הביקורת השיפוטית שיש להפעיל בהליך כגון דא; האם במקרה שכאן המודעות שפרסמה המערערת אכן יצרו הטעיה; כאשר כמו במקרה שכאן מדובר בפרסום מספר רב של מודעות בעלות נוסח דומה או זהה, כיצד יש לקבוע מהו מספר ההפרות שבגין כל אחת מהן ניתן להטיל עיצום נפרד; ועוד.

   ב. תמצית המסגרת הנורמטיבית

3. בטרם תפורטנה העובדות הקונקרטיות שבבסיס הערעור שכאן, מצאתי לנכון לתאר בקצרה את עיקרי המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית.

4. ביום 24.7.14 פורסם, וביום 1.1.15 נכנס לתוקף, תיקון מספר 39 לחוק הגנת הצרכן תשמ"א – 1981 (להלן בהתאמה: תיקון 39 וכן חוק הגנת הצרכן או החוק). מדובר בתיקון רחב היקף, שבין היתר כלל הוספה של פרק ה1 לחוק הנושא כותרת "אכיפה מינהלית".

5. במסגרת תיקון 39 הוקנו לממונה על הגנת הצרכן והסחר הוגן (להלן: הממונה) כלי אכיפה שונים ביחס להפרות של החוק, אשר היתוספו לכלי האכיפה שנקבעו בחוק עוד קודם לכן (לעניין כלי האכיפה שנקבעו בחוק קודם לתיקון 39, במישור הפלילי, במישור האזרחי ובמישור המינהלי, ראו: דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז (6) 385, 419 (2003)). בדברי ההסבר להצעת החוק הוטעם כי "מטרתה של האכיפה החלופית היא כפיית ציות להוראות הדין, מניעה ישירה של ההפרה והרתעה של הפרט באמצעות שלילת התמריץ הכלכלי להפרה", וזאת באמצעות קביעת "מנגנון גמיש המאפשר תגובה מהירה" (דברי הסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב-2011, ה"ח הממשלה 620, 7).

6. הסמכות העיקרית שהוקנתה לממונה במסגרת מנגנון האכיפה מינהלית, היא הסמכות להטיל "עיצום כספי" בגין הפרה של הוראות שונות שנקבעו בחוק, ובשיעורים שנקבעו בו (ראו: סעיף 22 ג לחוק). לענייננו ייאמר כי חוק הגנת הצרכן קובע שאם עוסק עשה דבר העלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה (מעשה המנוגד להוראות סעיף 2(א) או 2(ג) לחוק), רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי בסכום של 45,000 ₪ לתאגיד ו-25,000 ₪ למי שאינו תאגיד. עוד נקבע, כי הפרת ההוראה בנסיבות מחמירות תאפשר לממונה להטיל עיצום כספי בשיעור של פי 1.5 מהסכום הנזכר, כאשר נסיבות מחמירות הוגדרו כ"הפרה הנוגעת למספר רב במיוחד של צרכנים" (ראו סעיפים 22ג(ב)(1) וכן סעיף 22ד לחוק).

7. חוק הגנת הצרכן מאפשר לממונה להפחית את סכום העיצום על פי הוראות שיקבע שר התעשייה המסחר והתיירות, והוראות אלה אכן נקבעו בתקנות הגנת הצרכן (הפחתה של סכומי העיצום הכספי) תשע"ה – 2014 (להלן: תקנות ההפחתה). כמו כן, מאפשר החוק לממונה להסתפק בהתראה מינהלית או בהתחייבות של המפר להימנע מהפרה חלף הטלת עיצום כספי, גם זאת בהתאם להוראות מפורטות שנקבעו בחוק בעניין זה, ובהתאם לנהלים שעליהם יורה הממונה (ראו סעיפים 22יג- 22 יט לחוק).

8. החוק מוסיף וקובע כי הממונה רשאי להאציל את סמכויותיו בעניין האכיפה המינהלית גם לעובד הרשות האחראי לנושא זה, ומן הערעור שלפניי עולה כי סמכות זו אכן הואצלה לממונה העיצומים. כן קובע החוק הליכים שיש לנקוט בטרם יוטל עיצום כאמור (ראו סעיפים 22כה, 22ה – 22ז לחוק). עוד נקבע כי על דרישה לתשלום עיצום כספי ועל התראה מינהלית ניתן להגיש ערעור לבית משפט השלום (סעיף 22כ לחוק).