עש"א 55487-03-14 די.קיי. תכשיטים (א.ש.) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ-סניף ראשי

בפניי ערעור על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981.

הודעת ההגבלה נשוא הדיון נשלחה אל המערער ביום 4/12/12 והיא מתייחסת לתקופה החל מיום 20/12/12 ועד ליום 20/12/13. הודעת הערעור הוגשה רק ביום 27/3/14. הבנק טוען כי הודעת ההגבלה נשלחה ביום 4/12/12 ועל כן הערעור מוגש בחלוף יותר משנה, דבר שמצדיק דחייתו על הסף. המערערת טוענת כי הודעת ההגבלה הגיעה לידיה רק ביום 30/1/13. גם לפי גרסה זו, המועד על פי החוק (20 יום מיום קבלת ההודעה) חלף. עיינתי היטב בטענות המערערת ולא מצאתי הסבר מניח את הדעת לאיחור הממשי בהגשת הערעור.

יחד עם זאת, לגופו של עניין נחה דעתי לדחות את הערעור כפי שאפרט להלן. המערערת מעלה שתי טענות מהותיות כבסיס לערעור: האחת הינה שהבנק לא שלח התראה כמתחייב מהתקנות לאחר שסורבו 5 שיקים ראשונים. הטענה השנייה הינה כי התנהגות הבנק לאורך הזמן יצרה אצל המערערת יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים. בסעיף 21 לנימוקי הערעור מציין ב"כ המערערת כי תדפיסי החשבון מלמדים כי היה "הסכם בעל פה" ו'או "נוהג" בין הצדדים לפיו אפשר הבנק למערערת לחרוג מן האשראי שהוקצה ועל כן היא הייתה רשאית לסבור כי גם השיקים נשוא הודעת ההגבלה לא יסורבו.

בכל הקשור לטיעון הראשון, לא מצאתי לכך בסיס ראייתי במסמכים שהוגשו. הבנק הגיש עותק המכתב שנשלח כהתראה בדבר החלת הגבלה. על פי סעיף 10 לחוק, הנטל הינו על המערערת להוכיח כי לא התקבלה ההודעה שכן הסעיף הנ"ל קובע כי לא יהווה עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו הטענה כי ההתראה לא התקבלה ובלבד שהבנק שלח את ההתראה.

בכל הקשור לטענה השנייה, ויש לומר כי היא הטענה המהותית, נחה דעתי לקבוע כי לא היה יסוד סביר בפני המערערת להניח כי שיקים שהוצגו לפירעון יכובדו למרות החריגה ממסגרת האשראי. אכן, דפי החשבון מלמדים כי במספר הזדמנויות הבנק אפשר פירעון שיקים למרות החריגה ממסגרת האשראי (שעמדה על סך 100,000 ₪) אך זו הייתה התנהגות פר-מקרה ולאחר משא ומתן בין הצדדים.

בשולי הדברים אציין כי על פניו המערערת ידעה על ההגבלה בזמן הסמוך לאחר החלתה ושקטה על שמריה משך תקופה של יותר משנה. גם על פי גרסתה של המערערת ולפיה התקבלה ההודעה על הגבלת החשבון רק ביום 30/1/13, עדיין היא המתינה עם הגשת הערעור למשך 55 ימים מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת. יש מקום לסברה (כפי שהבנק טען בסעיף 9 בתגובתו) כי תכלית הערעור הינו למנוע קיום התנאים שיהפכו את חשבון המערערת לחשבון מוגבל חמור, כאמור בסעיף 3 לחוק.

סוף דבר, אני מחליט לדחות את הערעור ומחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאת בסך 1000 ₪. הפיקדון בתיק על פירותיו יועבר ישירות אל המשיב על חשבון ההוצאות שנפסקו.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ד, 17 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.