עש"א 52738-10-15 משתלת למא בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט רמה 17643

 המדובר בערעור על פי סעיף 10 א' לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וכן בהמשך לדיון שהתקיים בפניי אתמול, נחה דעתי לדחות את הערעור.

בתמצית האומר אציין כי חשבונה של המערערת המנוהל אצל המשיב לא הוגבל. אמנם סורבו שיקים והמערערת מלינה על כך, אך החשבון לא הוגבל עקב סירוב השיקים הנ"ל. זאת ועוד, יש להוסיף ולציין כי בחלוף שנה ממועד סירוב השיקים (דהיינו בחודש אוגוסט האחרון) נמחקו השיקים הנ"ל ועובדת סירובם אינה מופיעה יותר בחשבון המערערת.

המשיב טען בפתח תשובתו כי מאחר ולא מדובר בחשבון מוגבל לא ניתן לפנות אל בית המשפט בהליך של ערעור על פי סעיף 10 א' לחוק שיקים ללא כיסוי וזאת נוכח לשונו של הסעיף הנ"ל אשר מתיר לעשות כן רק אם מדובר ב"לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור". ב"כ המערערת טען כי אין כל מניעה לעשות כן ואף רצוי מבחינת מדיניות משפטית להתיר במקרים דומים הגשת הליך לבית המשפט לגריעת שיקים שסורבו ולא להמתין עד שהחשבון יוגבל. ב"כ המערערת הפנה לפסק דין שניתן בבית המשפט השלום ברמלה, מספר 40307-11-14.

מבלי להיכנס לעובי הקורה בכל הקשור למחלוקת שציינתי בתמצית בפסקה הקודמת, אפנה למאמרו של כב' השופט יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981", הפרקליט מד (ג) 449, שם קובע מפורשות כי לשון החוק אינה מתירה הגשת ערעור על ידי מי שלא הוגדר לקוח מוגבל או מוגבל חמור. לכך אוסיף כי פסק הדין אליו הפנה ב"כ המערערת בבית המשפט ברמלה אינו יכול להושיע במקרה שבפנינו מאחר ומדובר בהליך של עתירה למתן סעד הצהרתי בהליך של המרצת פתיחה ולא בהליך של ערעור על פי סעיף 10 א' לחוק שיקים ללא כיסוי.

כאמור לעיל, השיקים עצמם נמחקו מרישומי הבנק מאחר וחלפה שנה. אינני רואה צורך להתעכב על הסיבה שבה הדיון התקיים בחלוף שנה מיום הגשת הערעור, שכן עצם נקיטת ההליך במקרה שבפנינו הייתה שגויה.

אשר על כן לא ניתן להעניק את הסעד למערערת במסגרת הליך של ערעור על פי סעיף 10 א' לחוק שיקים ללא כיסוי.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הערעור ומחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 1,000 ₪. הפיקדון בתיק יועבר ישירות אל ב"כ המשיב על חשבון ההוצאות שנפסקו. היתרה תשולם תוך 30 יום.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ז, 27 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.