עש"א 46029-08-16 כהן נ' נעימי

של בימ"ש של הפש"ר בקשר ליכולת הגביה בתיק.

משני נימוקים אלה החליטה כב' הרשמת לעכב הליכים בתיק עד שתומצא החלטה של בית משפט.

המערער טוען כי כב' הרשמת התייחסה ל- 2 הנימוקים כנימוקים של חוסר סמכות ואולם אין מדובר בחוסר סמכות.

לטענתו, באשר לתצהיר שהוא נתן מדובר בתצהיר בעניינים שאינם מהותיים שמטרתו אך להסביר את חלוף התקופה של למעלה מ- 10 שנים ממתן פסה"ד ועד פתיחת תיק ההוצל"פ. התצהיר אינו מתייחס כלל לטענות הפירעון שהעלה המשיב. המערער טוען עוד כי מדובר בכלל אתיקה ולא בנושא סמכות ייצוג ומכל מקום הוא נתן הסכמה להסיר את התצהיר ולמשוך אותו אם כב' הרשמת תסבור שהוא לא יכול לייצג ולתת תצהיר בענין הטכני האמור.

באשר לנימוק השני של כב' הרשמת טוען המערער כי מדובר בחיוב שהוטל בפסק הדין על 4 נתבעים, כאשר חיובם הוא ביחד ולחוד. משכך הם פני הדברים אין ולא אמור להיות קשר כלשהו בין יכולת הגביה מנתבע זה או אחר בשל הליכי חדלות פירעון שנקט. לגבי כל נתבע שנמצא בהליכים כאלו, ובעקבות כך לא ניתן לגבות ממנו את החוב, יש לעכב הליכים, כפי שאכן נעשה בסמוך לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, ואולם אין בעיכוב כזה כדי למנוע נקיטת הליכים נגד נתבע שניתן נגדו פס"ד, ביחד ולחוד עם הנתבע שבהליכי חדלות פירעון, ולגביו אין עיכוב הליכים. בשל האמור ביקש המערער לבטל את החלטת כב' הרשמת, להחזיר את הדיון אליה על מנת שתחליט : א. האם יש להסיר את תצהירו של ב"כ המערער, על מנת שהמערער יוכל להשיב להיות מיוצג על ידו או שניתן להשאיר את התצהיר כיוון שהוא עוסק בענין טכני בלבד. ככל שתחליט שלא מדובר בענין טכני יימשך התצהיר. ב. להורות לכב' הרשמת לדון בגופם של טענות הפירעון הנטענות על ידי המשיב והמצהירים מטעמו.

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור על הסף בשל כך שהיה על המערער להגיש בר"ע ולא ערעור. אמנם מדובר בבקשה בטענת פרעתי, שלפי הוראות חוק ההוצל"פ והתקנות הערעור עליה בזכות, ואולם, בנדון דנן, החלטת כב' הרשמת לא קיבלה ולא דחתה את הבקשה אלא רק הורתה על עיכוב הליכים עד קבלת החלטת ביהמ"ש העוסק בהליכי חדלות הפירעון של החייבים – הנתבעים – האחרים. לפיכך, טוען ב"כ המשיב, שמדובר בהחלטה אחרת שאינה סוגרת את ההליך ולפיכך הערעור עליה צריך להיות לאחר קבלת רשות.

לגופו של ענין טוען המשיב שאין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת, שכן ההחלטה על שני סעיפיה העיקריים, כמפורט לעיל, עומדת על אדנים חזקים. אכן, אין מקום לאפשר לצד להיות מיוצג על ידי מי שנתן תצהיר מטעמו. לא מדובר בתצהיר טכני, כפי שניסה המערער לטעון. שכן, לזמן הרב שחלף ממתן פסה"ד ועד פתיחת תיק ההוצל"פ יש השלכה מהותית על טענת הפירעון. גם הנדבך השני בהחלטה אמור לעמוד בעינו. המערער ביקש לפתח תיק הוצל"פ נגד כל הנתבעים למרות ש- 3 מתוך 4 הנתבעים בהליכי חדלות פירעון. המערער לא דיווח על כך וברור שיכולה להיות השפעה של החלטות שניתנו בהליכי חדלות הפירעון גם על חובו של המערער.

הצדדים הסכימו שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות, ללא צורך בדיון. לאחר עיון בטענות הצדדים שבכתבי הטענות נראה לי כי יש להחזיר את ההליך לכב' רשמת ההוצל"פ על מנת שתדון בבקשה בטענת פרעתי לגופה ואלה נימוקיי:

אכן, יש בעייתיות בדרך בה נקט המערער כאשר הגיש ערעור ולא בקשת רשות ערעור. שכן, החלטת כב' הרשמת לא סיימה את ההליך אלא רק עיכבה את המשך ניהולו. משכך מדובר לכאורה ב"החלטה אחרת" שהערעור עליה אינו בזכות אלא רק לאחר קבלת רשות ערעור. ואולם, למעשה, לא ברור איזו החלטה של בית המשפט מצופה לקבל. בית משפט לא דן כלל במשיב עצמו אלא רק בחובם של הנתבעים האחרים. החוב הוא ביחד ולחוד לפיכך לעובדה שכנגד חלק מהנתבעים מתנהלים הליכי כינוס אין בה, לכשעצמה, כדי לקבוע דבר על קיומו או העדר קיומו של חוב מצד המשיב. כמובן, שפתוחה בידי המשיב הדרך להראות, אם אכן כך פני הדברים, שבית המשפט קבע בהליכי הכינוס של הנתבעים האחרים שהחוב נפרע. אם יעשה כך נראה שתהיה לכך השלכה גם על עניינו של המערער . ואולם, כל עוד הדבר לא נעשה על ידי המשיב אין מקום להפנות את המערער להגיש בקשה כאמור בבית המשפט. למעשה על אף שמדובר בהחלטה על עיכוב הליכים יש בה כדי לסגור את הדלת בפני המבקש מנקיטת הליכים.

ולגופו של ענין באשר לתצהירו של ב"כ המערער לאור הנסיבות בהן נפתח התיק למעלה מ- 10 שנים לאחר מתן פסה"ד כנראה כי תצהיר המסביר את האיחור אינו יכול להיחשב כתצהיר טכני בלבד. חלק מהותי מטענת הפירעון נסמך על האיחור הרב בפתיחת התיק המלמד על כך שאף המערער סבר שהחוב נפרע. לפיכך, על המערער לבחור באחת מחלופות אלה:

1. להמציא אישור של לשכת עורכי הדין שאין מניעה שהוא ימשיך לייצג על אף התצהיר שנתן.