עש"א 44583-05-16 איסק פארי ואח' נ' נחמיאס ואח'

א.בפנינו ערעור על פסק דינה של כב' המפקחת על רישום מקרקעין חולון (הגב' דגנית קציר – ברין), מיום 12.4.16 בתיק ת"ת 106/15 לפיו נתקבלה תביעת המשיבים כנגד המערערים, והמפקחת הורתה למערערים להימנע מהקמת חנייה בתחומי הרכוש המשותף וכן חויבו המערערים בתשלום הוצאות ההליך למשיבים.

ב.הצדדים להליך הם בעלי דירות בבית משותף המצוי ברח' יותם 2 בחיפה.

המשיבים מס' 1 ומס' 2 הם בעלי הזכויות בשלוש מתוך 6 יחידות הדיור שבמבנה. לכל אחד מן המשיבים מס' 3 ומס' 4 וכן למערערים, זכויות ביחידת דיור אחת מתוך שאר 3 יחידות הדיור שבמבנה.

ג.המערערים הגישו באוגוסט 2014 בקשה להקמת שני מקומות חנייה בחצר הבית המשותף ובקשתם אושרה על ידי הוועדה המקומית ונמצאה מוצדקת מבחינה תכנונית והתנגדות המשיבים נדחתה.

ד.לטענת המערערים, החנייה המתוכננת ממוקמת בצד מרוחק של חצר הבית, בהקמתה לא ייגרם כל נזק למשיבים ולא יהא בכך כדי למנוע מהם בנייה עתידית והשימוש המבוקש על ידם ברכוש המשותף לצורך חנייה הוא שימוש רגיל וסביר לפי תנאי המקום והזמן שאינו מונע שימוש דומה משאר בעלי הדירות בבית והתנגדותם של המשיבים נובעת מתוך "עריצות הרוב", כשלמשיבים מס' 1 ומס' 2 זכויות בשלוש מתוך 6 יחידות הדיור שבבית.

ה.לעומת זאת טוענים המשיבים, שהקמת החנייה המתוכננת תהווה שינוי ברכוש המשותף ותכלול עקירה של מספר עצים והעתקתם, עקירת שיחים, שינוי מיקום פח האשפה, פגיעה בגדר המקיפה את חצר הבית וסלילת שביל גישה וחניות. קיום "ריאה ירוקה" סביב הבית חיונית לטענת המשיבים לאיכות חייהם והם מעדיפים את קיומה על פני הקמת חניה. עוד טוענים המשיבים, שהם רוב בעלי הדירות בבית ומתנגדים לביצוע השינויים המבוקשים.

ו.כב' המפקחת ציינה בפסק דינה שעצם קיום היתר בנייה להקמת החניות אינו מקים בידי המערערים זכות אוטומטית לבנות על פי ההיתר. הרכוש המשותף שייך לכל בעלי הדירות שבבית ונועד לשימושם, והאסיפה הכללית של בעלי הדירות היא הגוף המוסמך לקבוע את דרכי ניהולו של הרכוש המשותף והשימוש בו ובענייננו אין מחלוקת שהמערערים היו מודעים להתנגדות בעלי הדירות לעשיית שימוש ברכוש המשותף לצרכי חניות, מה גם שלא ניתנה החלטה של האסיפה הכללית המתירה את השימוש המבוקש על ידי המערערים.

ז.סוגיה נוספת שנבדקה על ידי המפקחת היא, האם השימוש שמבקשים המערערים לבצע הוא בבחינת "שימוש סביר" שאינו מצריך את אישור האסיפה הכללית (עיינו ע"א 549/73 וינטרס נ' זמורה, פ"ד כח(1) 645 בעמ' 648). כב' המפקחת ציינה, שבחצר הבית נטועים עצי אורן ופרי ומלכתחילה נועדה חצר הבית לשמש כגינה בלבד ולא כחניה לכלי רכב. מחוות דעתו של האגרונום מטעם המערערים עולה ששטח חצר הבית מכוסה צמחייה ומוקף בגדר ומסביב לבית קיימת חורשת עצים. הקמת החנייה תחייב עקירה של 7 עצי אורן ותיקים הנטועים בחצר (והמערערים חוייבו כתנאי להיתר לנטוע 10 עצים אחרים במקומם) וכן שבירת הגדר המקיפה את הבית, שינוי מיקום האשפה, סלילת שביל גישה והקמת חניות.

ח.כב' המפקחת קבעה, כי נוכח העבודות המשמעותיות שיש לבצע ברכוש המשותף ובכלל זה עקירת צמחיה, הסרת חלק גדר ובניית שטח חנייה, לא ניתן לומר שמדובר בשימוש סביר ברכוש משותף, והעבודה המתוכננת על ידי המערערים עולה למעשה כדי שינויים שמבקשים בעלי דירות בבית לבצע ברכוש המשותף (סעיף 2 (א) לתקנון המצוי).

ט.עוד עמדה כב' המפקחת על כך, שהפעולות המתוכננות עתידות להתבצע בתוך תחום הרכוש המשותף כשבעלים של חמש מתוך שש הדירות שבמבנה מתנגדים להן, והחניות הרלוונטיות עתידות לשמש את המערערים בלבד ושימוש יתר בעלי הדירות יהא כפוף לחובת תשלום.