עש"א 40893-02-15

בפני ערעור לפי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: החוק) על הודעת המשיב (להלן: הבנק), כי תוטל על המערער הגבלת חשבון. המערער עתר לעיכוב ביצוע תחילת ההגבלה על חשבונו וצו ארעי ניתן על-ידי.

בתום הדיון בפני הודיעו הצדדים כי מותרים את הערעור לשקול דעת בית המשפט. לטענת המערער די לו שיגרעו שלושה עשר השיקים מסדרה אחת מיום מרשימת השיקים שסורבו ביום 4.2.15 בגינם הודיע הבנק כי יגביל את חשבונו.

דומה כי נסיבותיו של תיק זה שבפני הינן חריגות ומחייבות כפי שמתירה הפסיקה התייחסות חריגה.

לטענת המערער מכר דירה והיתה זו סדרת השיקים השלישית שהפקיד לאחר שהשקיע את כספי מכר הדירה ואף העביר לבנק מסמכים הנוגעים לכך. המערער טען כי עד ליום 3.2.15 לא התקבלו אצלו הכספים שהיו אמורים להתקבל ממכירת הדירה והיה על החברה להפקיד את מלוא תמורה השיקים השלישית בסך 380,000 ש"ח בכדי שסדרת השיקים תכובד. אלא שביום 3.2.15 הפקידה החברה בחשבון 50,000 ש"ח בלבד והודיעה כי מאוחר יותר באותו יום תבוצע העברת זהב של היתרה אלא שזו בצעה רק למחרת בטרם נפתח הסניף. מעיון בתדפיס החשבון, נספח א' להודעת הערעור, עולה כי עוד ביום 4.2.15, ביום ההצגה לפרעון בסניף המשיב, בשעה 8:05 בקירוב, בוצעה העברת זהב ישירות לחשבון בסך כולל של 330,000 ש"ח. לטענת המערער מטרתה היתה לוודא במפורש כי כל שלושה עשר השיקים יכובדו ללא יוצא מהכלל.

מטרתו של חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981 הינו להבטיח כי השימוש בכלי כלכלי זה של שיקים יעשה תוך הפעלת שיקול דעת ומתוך מטרה להבטיח כי הנפרעים לא יוותרו מבלי יכולת להיפרע ממושך השיקים.

בית המשפט העליון קבע לא אחת כי יש לנהוג בדווקנות ובחומרה בכל הנוגע לשיקים אשר אינם מכובדים בהעדר כיסוי. ואולם, על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו ולא ניתן להתעלם מנתוניו החריגים של תיק זה שבפני.

נוכח האמור לעיל, אני סבורה כי למערער היה יסוד סביר להניח כי שלושה עשר השיקים שניתנו על ידו יכובדו.

נוכח האמור לעיל אני מורה על גריעת שלושה עשר השיקים שסורבו ביום 4.2.15 מרשימת ההגבלה.

אני מורה בזאת למזכירות בית המשפט להשיב לידי המערער את הפיקדון שהופקד על ידו.