עש"א 32136-10-14 פרחי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

בפני הודעת ערעור על הגבלת חשבון הבנק של המערער לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

1. המערער מנהל עסק בתחום המזון ולצורך פעילותו מנהל חשבון בנק אצל המשיב, חשבון מספר 139000/94, בסניף גבעתיים (988) (להלן: "החשבון"). החשבון נפתח ביוני 2014. במועדים הרלוונטיים לערעור זה, מיום 17.7.14 ועד 30.9.14, לא נחתם כל הסכם בכתב המסדיר מסגרת אשראי בחשבון, אך לפי הרישום בדפי החשבון עמדה מסגרת האשראי בחשבון על 1,000 ₪.

2. ביום 17.7.14 החזיר המשיב בלא פירעון שיק בסך של 4,000 ₪ שהוצג לפירעון בחשבון המערער בשל היעדר כיסוי מספיק, ובחדשיים שלאחר מכן, עד 30.9.14, הוחזרו בלא פירעון בשל היעדר כיסוי מספיק 10 שיקים נוספים. ביום 1.10.14 הודיע המשיב על הגבלת החשבון החל ביום 17.10.14 (להלן: "הודעת ההגבלה"), וביום 22.10.14 עתר המערער כנגד החלטה זו. לא הוגשה בקשה לצו מניעה זמני לעיכוב תחילתה של ההגבלה.

3. להשלמת המסכת העובדתית יצוין, כי לאחר חילול השיקים נשוא ערעור זה, חזרו בלא פירעון בשל היעדר כיסוי מספיק 3 שיקים נוספים שמשך המערער בחשבון.

4. המערער עותר בערעור זה לגריעת 10 מהשיקים שחוללו כאמור בהודעת ההגבלה מהשיקים הנמנים לצורך הגבלת החשבון. ביחס לשיק הראשון מהשיקים שהוחזרו בלא פירעון, אין למערער כל טענה.

   לטענת המערער, לאחר שהוחזר בהיעדר כיסוי השיק שהוצג ביום 17.7.14, הוסבר לו על ידי המשיב שבאפשרותו להפקיד כספים בחשבון שיאפשרו כיסוי שיקים שהוצגו גם לאחר הצגתם, ובלבד שייעשה כן מיידית ולכל המאוחר יום לאחר הצגת השיק לפירעון. על יסוד הנחיה זו, טוען המערער, נמשכו על ידו שיקים שהוצגו לפירעון כאשר הוא מוודא הפקדת כספים לכיסוי השיקים מיד לאחר מכן. המערער סוקר אחד לאחד את 10 השיקים שהוחזרו מיום 21.7.14 ומנויים בהודעת ההגבלה וטוען שבגין כל אחד ואחד מהם הופקדו כספים בחשבון שלכן לא הייתה סיבה שיוחזרו בהיעדר כיסוי. עוד טוען המערער שביחס למרבית השיקים שהוחזרו בעת שהוצגו היה אצל המשי פקדון שהפקיד בסכום גדול וניתן היה לעשות בו שימוש לצורך כיסוי השיקים. טוען לפיכך המערער שהיה לו יסוד סביר להניח שהשיקים גם יפרעו ולפיכך יש לבטל את מניין השיקים במניין השיקים שסורבו לצורך הגבלת החשבון.

5. המשיב הגיש תגובה ובה כפירה בטענות המערער. בתגובתו, סוקר אף המשיב אחד לאחד את השיקים שהוחזרו בהיעדר כיסוי, וטוען כי ביחס לכל אחד מהם היה כיבוד השיק מביא לחריגה מאותה מסגרת אשראי בסך 1,000 ₪ שהועמדה למערער, כך שלא הייתה למשיב כל חובה לאפשר חריגה ממסגרת אשראי זו ולא ניתן לבוא בטרוניה למשיב על סירובו לפרוע את השיקים נשוא הערעור.

   המשיב גם מדגיש שהודעת הערעור איננה נתמכת בתצהיר וטוען לפיכך שאין בסיס לערעור ויש לדחותו.

6. במהלך הדיון אשר התקיים בפני, חזרו הצדדים על טענותיהם. המערער טען שהועמדה לו מסגרת אשראי בסך של 5,000 ₪ אך לא יכול היה להציג הסכם כתוב לביסוס הטענה. עוד ציין המערער שבכוונתו לחדול מכל פעילות בחשבון וכי הוא ממילא פועל בחשבונות בנק אחרים.

7. בהתאם להוראות סעיף 4 בתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב-1981, לבקשה המוגשת לפי החוק יש לצרף "תצהיר מפורט לאימות כל העובדות המשמשות יסוד לבקשה". מעיון בערעור שהוגש מסתבר שכל אשר צורף לתמיכה בטענות המערער הוא "טיוטא של תצהיר" שאיננה חתומה כלל ואיננה בגדר תצהיר. די בכך כדי להצדיק דחיית הערעור.