עש"א 30754-08-14 הרוש נ' גולדשמיד

לאחר שהצדדים הסכימו שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות וללא צורך בדיון באתי למסקנה שיש לדחות את הערעור.

הערעור הוגש בגין דחיית בקשה בטענת פרעתי כאשר הנימוק לטענת הפרעון היה שהמשיב- הזוכה- לא עמד בהחלטת בית המשפט המורה לו לבצע מסירה אישית של ההחלטה שנתנה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.

כב' הרשם קבע כי אף אם לא בוצעה מסירה אישית הרי ברור שהמבקש ידע על פסק הדין לפני שנים רבות , שכן, הוא הובא פעמיים בפני רשמי ההוצל"פ בצוי הבאה ואף הגיש בתיק שאלונים ומסמכים.

המבקש טוען כי כל עוד לא בוצעה מסירה אישית, אין חשיבות לשאלה האם ידע על פסק הדין בדרך אחרת. בהעדר מסירה לא ניתן לבצע את פסק הדין.

כאמור, לטעמי יש לדחות את הערעור. פסק הדין לא קבע כי תנאי לקיומו הוא ביצוע מסירה אישית על ידי המשיב. פסק הדין אמנם הורה למשיב לבצע מסירה אישית אך לא הורה כי תנאי לביצוע פסק הדין הוא ביצוע המסירה. להלן נוסח פסק הדין שהוגש לביצוע בתיק זה:

"נוכח ההסדר מיום 9.12.2004 על המבקש לשלם למשיבה סך של 1,000 ₪ תוך 30 ימים מיום קבלת החלטה זו, ולא, יעמוד החוב בהוצל"פ על סך 5,000 ₪. ב"כ המשיבה ימציא הודעתו והחלטה זו למבקש במסירה אישית." (המבקש והמשיבה בהחלטת ביהמ"ש הם אף המבקש והמשיבה בהחלטה זו ).

מקריאת ההחלטה עולה כי אמנם המשיבה חוייבה לבצע מסירה אישית של פסק הדין למשיב, באמצעות בא כוחה, ואולם ביצוע המסירה האישית לא היווה תנאי לקיומו של פסק הדין. פסק הדין קבע תשלום של 1,000 ₪ אם זה יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה (ולאו דווקא קבלתה במסירה אישית), ו-5,000 ₪ אם לא ישולם תוך 30 יום כאמור. כמפורט בהחלטת כב' הרשם דמביץ, אין ספק שהמבקש קיבל וידע על פסק הדין ולא פעל לשלמו תוך 30 יום ממועד ידיעתו לפיכך אין לשאלת ביצוע או אי ביצוע המסירה האישית השפעה כלשהי על החיוב או על גובה החיוב.

למעלה מהצורך יש לציין כי גם לפי הפסיקה גם במקרים בהם מותנה אירוע כלשהו בביצוע מסירה, ניתן להסתפק בידיעה ולא במסירה ממש. כאמור, בנדון דנן המסירה לא היוותה תנאי לפיכך ברור שדי בידיעה.

הערעור איפוא נדחה ואני מחייב את המבקש בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ שיגבו מסכום הערובה שהפקיד המבקש.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.