עש"א 30357-11-16 תכתוכ נ' בנק לאומי לישראל בעמ

המדובר בערעור על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981, לאחר שהמשיב הגביל את חשבונו של המערער המתנהל אצלו בסניף ירכא.

לאחר הגשת כתבי הטענות וכן לאחר הדיון שהתקיים בבית המשפט ביו 23.2.17, הגישו ב"כ הצדדים סיכומים בכתב.

הסוגיה העיקרית העומדת להכרעה הינה האם יש מקום להורות על בטול הבאת השיקים נשוא הערעור ממניין השיקים שסורבו, נוכח טענת המערער כי עקב טעות של צד ג' סורבו השיקים במועד הצגתם לפירעון.

המערער טוען כי עקב טעות של צד ג', אשר הטיל עיקול על חשבונו אצל המשיב, סורבו השיקים נשוא הדיון. מאחר וצד ג' טעה, יש מקום (לגרסתו של המערער) לבטל את סירוב השיקים הנ"ל.

הבנק טוען כי מאחר ולא מתקיימת אף חלופה מהחלופות הקבועות בסעיף 10 לחוק, הרי יש לדחות את הערעור. על פי הפסיקה, "הטעות" שניתן להתחשב בה לצורך בטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו, צריכה להיות של הבנק ולא של צד ג' כלשהו.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים ולאור הפסיקה של בית המשפט העליון בסוגיה זו כפי שקיבלה ביטוי בתיק מס' רע"א 6257/97, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אמין עאסמי, תקדין עליון 98 (2), 606, אני מחליט לדחות את הערעור. בית המשפט העליון פסק כי ה"טעות" הנזכרת בסעיף 10(א)(1) לחוק שיקים ללא כיסוי, היא טעותו של הבנק. המערער אינו טוען במקרה שבפנינו כי הבנק טעה, אלא צד ג' כלשהו טעה ועקב כך סורבו השיקים.

אוסיף הערה כי טענת המערער לפיה יש להרחיב את תחולתו של סעיף 10 לחוק, גם על המקרה הנוכחי, לאור שיקול הדעת של ביהמ"ש להקנות כל סעד לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט, אינה יכולה להושיע את המערער מאחר ובית המשפט העליון היה ער להוראה הנ"ל עת פסק את ההלכה לעיל.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הערעור ומחייב את המערער לשלם למשיב הוצאות בסך 1,000 ₪. הפיקדון בתיק יועבר ישירות אל ב"כ המשיב על חשבון ההוצאות שנפסקו.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ז, 19 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.