עש"א 22986-08-15 הירש פרנקו נ' בנק הפועלים בע"מ

בפני ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 במסגרתו מבקשת המערערת לגרוע ממניין השיקים המסורבים בחשבונה 4 שיקים שסורבו בין תאריכים 27.7.15 - 30.7.15.

לטענתה, בינה לבין סניף הבנק המשיב היה נוהג מוסכם לפיו כשהיה מוצג בחשבונה שיק ולא היתה יתרה מספקת בחשבון לפירעונו, היה הבנק מאפשר לה להפקיד סכום מתאים יום עסקים לאחר מכן ולא היה מסרב לפרוע את השיק.

לתמיכה בטענתה, הציגה מכתב של הבנק מיום 3.8.15 לפיו הבנק מודיע לה כי החל מ – 10 ימים ממועד קבלת המכתב, עליה לדאוג להפקדת כספים באותו יום בו מוצג השיק לפירעון ולא ביום למחרת.

המערערת טוענת כי מכתב זה מעיד על ההסכמה שהיתה בינה לבין הבנק ושבוטלה רק מאותו מועד שצוין בו. לכן, יש לטענתה לגרוע ממניין השיקים המסורבים את אותם ארבעה שיקים שהוצגו לפירעון בטרם נשלח המכתב.

אולם, במהלך עדותה התבררה תמונה שונה בתכלית. בעדותה הודתה המערערת כי נדרשה על ידי הבנק שלא לחרוג ממסגרת האשראי כבר בסמוך לחודש אפריל 2015:

ש. האם נכון כי גם לאחר קבלת ההלוואה בחודש אפריל, התנהלו שיחות בינך ובין נציגי הסניף אודות התנהלות החשבון בה התרו בה על החריגות

ת. אמרו לי "אל תחרגי יותר" מר רועי לא מוכן להתנהג איתי כמו שהתנהגו איתי משך 40 שנה, מה שהיה מת ומעכשיו אני מוקצה.

ש.ב. מתי זה היה

ת. כשהיתה חריגה נוספת... לא, לא היתה חריגה נו ספת, זה מראש נאמר לי – ליזה, מעתה אין יותר חריגות. זה היה לאחר ההלוואה.

משיבה בחקירה חוזרת:

ש. את אמרת כרגע שאחרי שקיבלת הלוואה, שזה היה כנראה בחודש אפריל, אמרו לך לא לחרוג יותר – מה קרה בפועל, האם חרגת והאם אפשרו לך לחרוג גם אחרי מה שאמרו?