עש"א 22431-12-15 ברטשוק נ' (מנהל מיוחד) ואח'

1. בפניי ערעור אשר הוגשה על ידי החייבת וזאת על הכרעת הנאמן בתביעת חוב שהוגשה על ידי הנושה, יצחק שמש (להלן: "הנושה"). המנהל המיוחד החליט לקבל את תביעת החוב, ראו הכרעתו מיום 23/8/15 (להלן: "ההכרעה"), וזאת לאחר שהנאמן אישר לנושה מתן אורכה בהגשת תביעת החוב.

להלן העבודות הצריכות לענייננו, בתמצית.

2.צו הכינוס בעניינה של החייבת ניתן ביום 13/5/14. במסגרת טופס 5 דיווחה החייבת על 5 נושים, וביניהם הנושה שמש, שהינו הנושה הגדול ביותר של החייבת. על פי תנאי צו הכינוס אמורה הייתה החייבת להמציא את צו הכינוס לנושים ולהמציא את אישורי המסירה תוך 60 יום ממועד מתן צו הכינוס.

3.צו הכינוס פורסם בילקוט הפרסומים ביום 20/5/14. צו הכינוס הומצא על ידי החייבת לב"כ הנושה רק ביום 15/8/14, ואישור המסירה הינו מיום 20/8/14. הנושה הגיש את תביעת החוב ביום 11/4/15, ביחד עם בקשה להארכת מועד, וכאמור ביום 23/8/15 נעתר המנהל המיוחד לבקשה ואישר את תביעת החוב של הנושה.

4.בערעור שבפניי טוענת החייבת כי לא היה מקום לאשר את האורכה שהתבקשה, שכן הנושה איחר בהגשת תביעת החוב והגישה באיחור של חמישה חודשים ממועד פרסום צו הכינוס ובאיחור של חודש מהמועד בו הומצא לידיו צו הכינוס. החייבת מפנה להלכות הקובעות כי אי ידיעה בפועל אינה מקימה טעם מיוחד להארכת מועד ובמקרה הנדון לא התקיים כל טעם מיוחד המצדיק היענות לבקשה להארכת מועד.

5.המנהל המיוחד בקשה לדחות את הערעור ואף ביקש לחייב את החייבת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור. המנהל המיוחד מציין שההכרעה בתביעת החוב הועברה לעיונה של החייבת בסמוך לאחר הינתנה, אך הערעור הוגש רק ביום 10/12/15, באיחור ניכר ויש לדחות את הערעור רק בשל כך; המנהל המיוחד מפנה להלכות הקובעות כי התערבות בית משפט בהחלטות בעל תפקיד תהיה במשורה; המנהל המיוחד מציין כי לאחר שכבר ניתנה הכרעה בתביעת החוב נערך דיון במהלכו נידונה תוכנית פירעון (7/9/15); כי החייבת לא התנגדה לאישור תוכנית הפירעון ואף הסכימה לממש קרן פנסיה; כי בעקבות זאת נערכה פנייה לנושים והם לא הביעו התנגדות לאישור תוכנית הפירעון, ומשכך זאת אושרה ביום 8/12/15. רק לאחר אישור תוכנית הפירעון הוגש הערעור הנדון ויש מקום לדחותו.

6.יש לציין כי בעקבות אישור תוכנית הפירעון והסכמת החייבת לביצועה, ניתן צו המופנה לקרן מגדל לפעול למימוש קרן הפנסיה. לאחר שהוגש הערעור הוגשה בקשה לעכב את העברת הכספים מהקרן עד למתן הכרעה בערעור זה. עוד יש לציין כי הכנ"ר התבקש לתת את עמדתו לערעור אך לא עשה כן ולא מצאתי מקום להמתין לתגובתו, שכן הדבר מעכב בין היתר את ביצוע תוכנית הפירעון.

7.לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפניי, מורה אני על דחיית הערעור ממספר טעמים, לא כל שכן ממשקלם המצטבר.

8.ראשית, אזכיר את ההלכה המבהירה כי סמכותו של נאמן במסגרת בדיקת תביעות-חוב של נושים היא סמכות מעין-שיפוטית וכי לנאמן סמכות להכריע בסוגיות משפטיות מהותיות. [ע"א 7575/12 יפת נ' זלצמן, פס' 21 לפסק דינו של השופט שהם (פורסם בנבו, 4.8.2014) וכן ראו: ע"א 608/15 מוניק עופר נ' דוד גולן (הנאמן על נכסי שריה עופר ז"ל) (פורסם בנבו, 25.2.2016); ורדה אלשיך וגדעון אורבך הקפאת הליכים הלכה למעשה (מהדורה שנייה, התשע"א-2010), בעמ' 719] . כמו כן, "אין המפרק או הנאמן חייב לקיים את כל כללי הדיון שעל פיהם דן בית משפט בתובענה." [ע"א 8431/06 ממשין חברה להנדסה בע"מ נ' פואד עראם חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פס' 3 לפסק דינו של השופט גרוניס (פורסם בנבו, 4.1.2009)]. עוד נקבע בהלכה כי בית משפט של חדלות פירעון לא ממיר את שיקול דעת בעל התפקיד בשיקול דעתו שלו וכי רק במקרים בהם נפלו שגגות המצדיקות התערבות יעשה כן. [עש"א (ת"א) 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 12.5.2014).

9משכך, ומאחר ביום 23/8/15 הפעיל המנהל המיוחד את סמכותו כבעל תפקיד ונעתר לבקשה להארכת מועד אשר הוגשה על ידי הנושה, ומאחר ובאותו מועד עדיין לא עמדה על הפרק תוכנית פירעון; לא גובש הסדר; לא בוצעה כל חלוקת דיוודנדים; מאחר ואין מחלוקת שמדובר בנושה של החייבת שדווח בטופס 5, סבורה אני כי אין מקום להתערב בהחלטתו של המנהל המיוחד. ודוק – עד למועד זה אין בפי החייבת כל טענה לגופו של עניין לאישור תביעת החוב, אלא רק טענה לכך שלא היה מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד. אכן יש להפנות להלכות בעניין רע"א 9802/08 הועדה המקומית לתכנון ובנייה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ [פורסם במאגרים]; רע"א 2063/14 עתאמלה מחמוד נ' ראגה טאטור [פורסם המאגרים]. שוכנעתי כי במקרה הנדון לא אירעה כל התקדמות בהליך חדלות הפירעון ולא הייתה כל הצדקה ממשית לשלול מהנושה את זכותו הבסיסית להגיש תביעת חוב, כשגם לשיטת החייבת מדובר בנושה הגדול ביותר.