רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ נ' מדינת ישראל

זהו ערעור על דרישת תשלום עיצום כספי בסך של 187,500 ₪, שהטיל הממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן (להלן – "הממונה"), על המערערת, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 22ז' לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן – "חוק הגנת הצרכן או "החוק"), וזאת בגין הפרת חובתה של המערערת להציג מחירים על המוצרים המוצעים למכירה בחנויותיה, ובגין נקיבת מחיר בהילך שאינו חוקי.

העובדות

המערערת מפעילה רשת מרכולים ברחבי הארץ. בחודשים מרץ-אפריל 2015 ערכו אנשי הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן (להלן – "הרשות"), ביקורות בשלושה סניפים של המערערת. ביום 26/03/15 נערכה ביקורת בסניף המערערת באשדוד, במהלכה נמצא כי על 260 מוצרים מקטגוריות שונות לא הוצגו מחירים. מדובר בחיתולים, מוצרי נייר, מרגרינה, גלידות, דגים קפואים ובשר קפוא. ביום 14/04/15 בוצעה ביקורת בסניף המערערת בטבריה, במהלכה נמצא כי על 342 מוצרים מקטגוריות שונות לא הוצגו מחירים. מדובר בשקיות שניצל קפוא, בקבוקי קטשופ, בקבוקי חומץ, בשר, דגים ובקבוקי שמפו. ביום 15/04/15 נערכה ביקורת בסניף המערערת בכרמיאל, במהלכה נמצא כי על 441 מוצרים מקטגוריות שונות לא הוצגו מחירים. מדובר בבקבוקי שתיה קלה ובירה, בחבילות קרחונים ("שלוקים"), חבילות בצק, חבילות תה, וחבילות של ירקות קפואים מסוגים שונים. כמו כן, נמצא כי על גופיות שהוצעו למכירה הוצג מחיר של 15.99 ₪, שהינו מחיר הנקוב בהילך בלתי חוקי, שכן לא קיים עוד מטבע של אגורה. בנוסף נמצא כי באזור הצגת מוצרי החלב והביצים לא הוצג שלט המפרט את רשימת מוצרי המזון שבפיקוח ומחירם.

בגין הפרות אלו שלח הממונה למערערת "הודעה על כוונת חיוב לפי סעיף 22ה' לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981" (נספח 2 לערעור). בהודעה זו פירט הממונה את ההפרות הנ"ל ואת אופן חישוב העיצום. בהודעה נכתב כי בביקורות הנ"ל נמצאו 1043 מוצרים ללא מחירים, וכי לפי לשונו הפשוטה של החוק ניתן היה להטיל על המערערת עיצום כספי בסך של 33,000 ₪ בגין כל מוצר ומוצר שעליו לא צוין מחיר. עם זאת, כך נכתב בהודעה, הממונה החליט לחלק את כלל המוצרים הנמכרים במרכולים לשתיים עשרה קטגוריות ולהטיל עיצום כספי אחד בגין כל קטגוריה שבה נמצא מוצר אחד או יותר ללא סימון מחיר. לאור זאת, ריכוז הממצאים של הביקורות מלמד כי בשלושת הסניפים נמצאו בסך הכול חמש עשרה הפרות בתחום אי הצגת המחירים – בגינן יש להטיל עיצום כספי בסך של 495,000 ₪, הפרה אחת של הצגת מחיר בהילך בלתי חוקי – בגינה ניתן להטיל עיצום בסך של 22,000 ₪, והפרה אחת של חובת הגילוי בדבר מוצרים בפיקוח – אשר בגינה ניתן להטיל עיצום בסך של 45,000 ₪. בהמשך ההודעה נכתב כי כיוון שלמערערת לא היו הפרות קודמות עשה הממונה שימוש בסמכותו לפי תקנות הגנת הצרכן (הפחתה של סכומי העיצום הכספי), התשע"ה – 2014 (להלן – "תקנות ההפחתה"), והפחית מסך העיצום 20%. בסיכומו של דבר הודעת החיוב הועמדה על סך כולל של 449,600 ₪.

המערערת הגישה תגובה להודעת החיוב בגדרה היא העלתה טענות רבות ומגוונות כנגד העיצום; החל מהדגשת המאמץ הניכר שהיא משקיעה ביישום החובה להציג מחירים, עבור לטרוניה על כך שהביקורות בוצעו בתקופה הבוערת של ערב חג הפסח, וכלה בטענות כנגד "שיטת הקטגוריות", ובטענות להפחתות נוספות של העיצום שהיה צריך לבצע לפי הוראות תקנות ההפחתה. כמו כן, העלתה המערערת טענות בקשר עם אכיפת התיקון לחוק בעניין הצגת מחירים והסמכת הממונה להטיל עיצומים כספיים בלא שתינתן לבעלי העסקים שהות להתארגן כראוי, ובטרם נוסחו הנחיות פנימיות של הממונה שעניינן אופן יישום ואכיפת התיקון לחוק.

בתגובה לטענות המערערת שלח לה הממונה דרישת תשלום חדשה שהועמדה על סך של 187,500 ₪ במקום 449,600 ₪. מדרישת התשלום עולה כי הממונה ביטל את העיצום בסך 22,000 ₪ בגין אי הצגת שילוט המפרט את המוצרים שבפיקוח, וזאת כיוון שמדובר בהפרה ראשונה של המערערת. כמו כן, קיבל הממונה את עמדת המערערת לפיה ההפרות לעניין אי הצגת המחירים לא בוצעו בנסיבות מחמירות, ולפיכך העיצום בגין כל הפרה של אי הצגת מחיר הופחת מסכום של 33,000 ₪ לסכום של 22,000 ₪. כמו כן, קיבל הממונה את עמדת המערערת לפיה לנוכח האסמכתאות שהציגה בדבר הפעולות שנקטה לשם מניעת הישנות ההפרה יש להפחית את העיצום בשיעור נוסף של 30%, ובסך הכול בשיעור כולל של 50%, כאמור בתקנות ההפחתה. אשר על כן, בסופו של דבר הועמדה דרישת התשלום על סך של 187,500 ₪, ומכאן הערעור שלפניי.

כתב הערעור כולל טענות רבות ומגוונות וכך גם תשובת המדינה. לפיכך אין טעם בריכוז טענות הצדדים, ובמקום זאת תפורט להלן התשתית המשפטית לדיוננו ולאחר מכן תוצג, תידון ותוכרע כל טענה וטענה.