עש"א 14325-01-16 רינגל נ' סלמן ואח'

1.בפניי בקשת הנושה, הגב' אורית רינגל (להלן: "המערערת") שהוכתרה בכותרת: "בקשה לביטול אישור תביעת חוב", ואשר עניינה למעשה השגה כפולה: האחת, על החלטת הנאמן בפשיטת רגל לאשר את תביעת החוב לנושה אחרת בשם מרים גמליאל (להלן: "הנושה גמליאל"), והשנייה, על גובה הוכחת החוב שאושרה למערערת.

2.הבקשה הוגשה תחילה במסגרת תיק פשיטת רגל שהתנהל נגד החייבת שרה עזר (פש"ר 1882-07) והועברה לדיון במסגרת ערעור על הכרעת חוב במסגרת תיק עש"א זה בהתאם להחלטתי מיום 25.11.14, בה קבעתי כי מדובר למעשה בערעור על הוכחות חוב (להלן: "הערעור").

3.בכל הקשור להשגותיה של המערערת על החלטת הנאמן ביחס לנושה גמליאל מעלה המערערת טענות הן ביחס לחוסר תום ליבה של החייבת, והן ביחס לעצם קיומו של החוב כלפי הנושה גמליאל. בהקשר זה, נטען על-ידי המערערת בערעור ובתצהיר התומך בו, כי מדובר בחוב פיקטיבי אשר החייבת יצרה "יש מאין" בשיתוף עם הנושה גמליאל, זאת, במטרה לזכות בכספי הדיבידנד בעקיפין. עוד נטען בהקשר זה, כי החייבת יצרה חוב זה לאחר שנכשלה ביצירת חוב אחר לנושה אחרת בשם יעל ברנס, וזאת לאחר שהנאמן דחה את הוכחת החוב שהוגשה על-ידה.

לטענת המערערת, מדובר בחוב פיקטיבי המבוסס על פתקים מזויפים אותם הציגה הנושה גמליאל בתמיכה לתביעת החוב מטעמה, וכי תביעת החוב של הנושה גמליאל הוגשה במשרדי הכונס הרשמי בשנת 2008 ואבדה ומכל מקום היא הוגשה ללא תצהיר וללא ראיה כלשהי.

חיזוק לטענותיה מוצאת המערערת בעובדות הבאות: ראשית, בכך כי החייבת לא הצהירה מלכתחילה על קיומו של חוב זה כלפי הנושה גמליאל, בהקשר זה מפנה המערערת לתצהירה של החייבת במסגרת הליך חקירת יכולת בהוצאה לפועל מיום 13.3.1995, המלמד כי אין בו כל התייחסות לחוב זה; שנית, בכך שהחייבת עצמה צרפה נספחים לתצהירה המלמדים על כך כי התמיכה הכספית היחידה לה זכתה החייבת היתה מאביה, כאשר הנושה גמליאל אינה מוזכרת כלל; ושלישית, בכך שהחייבת עצמה ראתה בסכומים שניתנו לה על ידי הגב' גמליאל כמתנה ולא כהלוואה כפי שעולה ממכתבים של הנושה גמליאל בהם צוין כי נתנה את הכספים לחייבת כמתנה: "לא נתתי הלוואה, נתתי עזרה וכסף לחיות בו".

4.בכל הקשר להשגותיה של המערערת לענין גובה תביעת החוב שאושרה לה על ידי הנאמן, טענה המערערת כי מקורו של החוב הינו בגין אי תשלום דמי שכירות, ארנונה ותשלומים נוספים מערערת, וכי הנאמן אישר לה תביעת חוב על סך של 312,000 ₪ בלבד והפחית לה מתביעת החוב ללא הצדקה סך של 94,626 ₪. לטענת המערערת יש לבטל הפחתה זו, כך שבסך הכל תאושר לה תביעת החוב הכוללת על סך של 406,626 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן צו הכינוס ועד ליום התשלום.

5.עוד יצוין כי חלק נכבד של הערעור עסק בהעלאת טענות ביחס לחוסר תום לב של החייבת ובכלל זה: הכנסות בלתי מדווחות, זיוף צוואת אביה המנוח של החייבת והברחת רכוש באמצעותה, הברחת ירושה של החייבת בדירת אמה ואביה המנוחים, תיאור התנהלותה של החייבת בהוצאה לפועל ועוד.

6.הנאמן הגיש עמדתו לערעור ועתר לדחותו על שני חלקיו תוך חיובה של המערערת בהוצאות לדוגמא, וזאת מהטעמים הבאים:

בכל הקשור לערעור המופנה כלפי אישור תביעת החוב של הנושה גמליאל נטען כי הנושה גמליאל לא צורפה כצד לערעור ודי בכך כדי להביא לדחיית הערעור בכל הנוגע לה.