עש"א 14183-06-14 נווה עוז-רון חברה לבנין בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות

בפני הודעת ערעור על הגבלת חשבון הבנק של המערערת לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

1. המערערת הינה חברה פרטית העוסקת בתחום הבנייה ובמסגרת פעילותה מנהלת חשבון בנק אצל המשיב, חשבון מספר 294149, בסניף הרצליה פיתוח (522) (להלן: "החשבון"). במועדים הרלוונטיים לערעור זה, אפריל 2014 ואילך (עד מועד הדיון ביום 30.10.14), הועמדה למערערת בחשבון מסגרת אשראי של 150,000 ₪ וכן גם מסגרת נוספת של 250,000 ₪ כנגד נכיונות שיקים שקבלה המערערת מצדדי ג'.

2. במהלך 2013 הוטלה הגבלה על פעילות המערערת בחשבון, והגבלה זו הסתיימה ביום 26.2.14. לאחר תום ההגבלה המשיכה המערערת בפעילותה בחשבון אולם בין 27.4.14 ל- 21.5.14 חוללו בהיעדר כיסוי 13 שיקים שמשכה. ביום 23.5.14 נשלחה למערערת הודעה על הגבלת החשבון החל ביום 7.6.14 (להלן: "הודעת ההגבלה"), וביום 9.6.14 עתרה המערערת כנגד החלטה זו. ביום 10.6.14 ניתן צו מניעה זמני לעיכוב תחילתה של ההגבלה ובעקבות החלטה זו התברר הערעור.

3. להשלמת המסכת העובדתית יצוין, כי לאחר חילול השיקים נשוא ערעור זה, חזרו בלא פירעון בשל היעדר כיסוי מספיק 3 שיקים נוספים, כולל שני שיקים שחוללו ביום 2.10.14 (כעולה מדברי ב"כ המשיב במהלך הדיון).

4. המערערת עותרת בערעור זה לגריעת כל השיקים שחוללו כאמור בהודעת ההגבלה מהשיקים הנמנים לצורך הגבלת החשבון.

   לטענת המערערת, למרות חלוקת מסגרת האשראי למסגרת אשראי של 150,000 ₪ ומסגרת נפרדת לניכיונות של 250,000 ₪, ראתה המערערת בסכום הכולל של 400,000 ₪ מסגרת אשראי כוללת וכך גם פעלה. המשיב, לטענתה, פעל מתוך מצג שאופן פעילות זה מקובל עליו. המערערת הסתמכה על מצג זה בפעילותה ולכן סברה שהשיקים שמשכה בהתבסס על תזרים הכנסות צפוי יכובדו והופתעה כאשר המשיב סירב לכבד את השיקים נשוא הודעת ההגבלה אף שפירעונם לא היה מביא לחריגה מהמסגרת הכוללת של 400,000 ₪.

5. המשיב הגיש תגובה ובה כפירה בטענות המערערת. בתגובתו, מדגיש המשיב שמסגרת האשראי שהועמדה למערערים עמדה על 150,000 ₪ ותו לא. המסגרת הנוספת של 250,000 ₪ הייתה מסגרת נפרדת לחלוטין שהועמדה אך ורק כנגד שיקים שיופקדו וינוכו. המבקשת ידעה זאת היטב והדברים הובהרו לה, כך שלא ניתן לקבל את הטענה למצגים כנטען בערעור. כיוון שהשיקים נשוא הודעת ההגבלה היו מביאים לחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, לא הייתה למשיב כל חובה לכבדם ולא ניתן לבוא בטרוניה למשיב על סירובו לפרוע את השיקים נשוא הערעור.

6. במהלך הדיון אשר התקיים בפני ונוכח תגובתו המפורטת של המשיב, הסתבר שהמערערת כלל איננה עומדת עוד על טענותיה בערעור. ולא בכדי לא עמדה המערערת על טענותיה בערעור, שכן נוכח תגובת המשיב ניכר היה שאין כל בסיס לטענות. המערערת ידעה גם ידעה על האבחנה בין מסגרת אשראי לבין מסגרת נכיונות, ולכן ודאי שהיה עליה לדעת ששיקים שיוצגו כשהחשבון בחריגה ממסגרת האשראי של 150,000 ₪ לא יכובדו בשל היעדר כיסוי.

7. נוכח זאת, לא עמדה המערערת על טענותיה בערעור וחלף זאת עתרה לקבלתו "לפנים משורת הדין" ונוכח נסיבות מיוחדות, בהן פגיעה בפעילותה, חשש מפיטורי עובדים, והיעדר תביעות כנגדה בגין השיקים שחזרו.