גמא שיווק ופתרונות פיננסיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ

החלטה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981

1.המערערת הגישה ערעור לפי סעיף 10 (א) לחוק שיקים ללא כיסוי במסגרתו ביקשה לגרוע מהודעת ההגבלה שלושה מתוך עשרת השיקים המסורבים בחשבון. החשבון הוגבל בהודעת הגבלה מיום 21.11.17 לתקופות מיום 7.12.17 ועד ליום 7.12.18. לפי הודעת ההגבלה בין 2.12.16 ועד ליום 19.11.17 חזרו בחשבון 10 שיקים ולכן הוגבל החשבון.

בהחלטה מיום 7.3.18 בדיון אליו לא התייצבה המערערת הבהרתי כי אין בסיס לטענה לגריעת שני השיקים מיום 2.12.16 שהוצגו לפירעון יותר משנה לפני תקופת ההגבלה לפי ההודעה, 7.12.17. לאחר שבוטלה ההחלטה במעמד צד אחד שדחתה את הערעור, המערערת זנחה טענתה ביחס לשיקים אלו והדיון עוסק בבקשה לגריעת שיק אחד, מספר 010242, בסך 8,000 ₪ שהוצג לפירעון ביום 4.9.17 (להלן: השיק).

טענות המבקשת מתייחסות לעילת הביטול בסעיף 10 (א)(3) לחוק. לטענתה היה לה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על המשיב לפרוע את השיק מכוח הסכם עם הבנק. לטענתה המשיב נהג להמתין יום למחרת הצגת שיקים לפירעון עד להפקדת כספים או המחאות לחשבונה, וזאת כדי שתוכל לפרוע את השיקים שהביאו את החשבון לחריגה ממסגרת האשראי. לטענתה בעיון מדפי החשבון עולה קיומו של נוהג זה. עוד נטען, מפי מנהל המערערת גבריאל אבוטבול, כי ההסכמות היו כי במקרים בהם מופקד שיק לפירעון ובמקביל מופקד על ידי המערערת שיק לפקודתה, לא יסורב השיק אם הסכומים משאירים את החשבון ביתרת זכות. עוד נטען כי הבנק התחייב ליצור איתו קשר במקרה של חריגה ולאפשר לו להפקיד את הסכומים הנדרשים, עד ליום עסקים אחד מיום פירעון השיק שהוצג.

ביחס לשיק הנדון נטען כי ביום 5.9.17 הפקיד במכונה שיק בסך 7,000 ₪ לפקודתו של המנהל וכן הפקיד מזומן בסך של 650 ₪, אשר שילוב סכומים אלו היה אמור להביא את החשבון ליתר זכות בסך של כ- 112 ₪. כשנודע לו להפתעתו כי השיק סורב, הגיע לבנק ושם הופקד ללא שינוי אותו שיק לזכותו בסך 7,000 ₪ והשיק שסורב הופקד בשנית וכובד. על רקע טענות אלו טוענת המערערת כי היה לה יסוד סביר להניח כי השיק יכובד ומטיעוניה עולה כי למעשה השיק לא כובד גם מחמת טעות של הבנק.

המשיב טען כי לא היה סיכום לעניין כיבוד שיקים שבמועד הצגתם בחשבון אין יתרה מספקת. ביחס לשיק הנדון נטען אי אמנם הופקד שיק בסך 7,000 ₪ בחשבון המערערת, אולם לא נקלט מאחר ולא היה תקין לאור פער בין שם המוטב לשם בעל החשבון. לכן סבור המשיב כי אין מקום לגריעת השיק ממניין השיקים המסורבים.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

2.בית המשפט העליון קבע כי ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי צריך שתהא מחמירה. (ראה, ע"א 9162/04 סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, 5.12.04). הטענה של יצירת הסכם מכללא בהתנהגות מכוחו טוען הלקוח כי היה על הבנק לפרוע את השיקים בחריגה מאשראי הינה טענה שכיחה, אולם קשה להוכחה, שעה שאין די בפירעון אקראי של שיק זה או אחר כדי להוכיח קיומה של חובה מצד הבנק להמשיך ולפרוע שיקים אחרים.

ברע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבניין ועב' אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, 23.12.07, מפנה כב' השופט א' רובינשטיין למאמרו של כב' השופט י' עמית:

"להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח – להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר (ההדגשה הוספה – א"ר). החזרת שיקים על-ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים. העובדה, כי בעל החשבון 'נזכר' רק לאחר קבלת הודעת ההגבלה להעלות את הטענה, שמסגרת האשראי שונתה, עלולה להיות לו לרועץ בהוכחת טענתו... שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי... זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על-פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי" (בעמ' 470-469, וראו האסמכתאות שם; כן ראו יובל אזני שיקים ללא כיסוי – כרך ב' (2003) 441-436 (להלן אזני): "העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים מעבר למסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש" (בעמ' 436)).

(יוער כי באותו עניין שם שלח הבנק למערערת מכתב אזהרה לבל תפקיד כספים יום לאחר מועד הפירעון).