עש"א 12755-12-13 שמאכה בע"מ ואח' נ' הראשון בע"מ

1.ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981.

2.החברה המערערת מנהלת חשבון בנק אצל המשיבה. אין מחלוקת על כך שבמועד שבו הוצג לפרעון כל אחד מהשיקים בהודעה על החלת הגבלות, לא ניתן היה לכבדו בתוך מסגרת האשראי שהוקצתה לחברה באותה עת. המצהירה מטעם הבנק, מנהלת בסניף בשם גב' רדויה, אישרה את טענת בעל החברה המערערת מר שמאכה, שהבנק נהג לכבד שיקים בחריגה ממסגרת האשראי, תוך תיאום טלפוני בענין כספים שיופקדו יום או יומיים לאחר מועד הצגת השיק לפרעון (פרוטוקול 30.4.2014 ע' 17 ש' 21-22). טענת המערערת היא לעילה לפי סעיף 10(א)(3) לחוק: שהיה לה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק מכוח הסכם עמה.

3.אעמוד על השיק השני ועד הארבעה עשר – ואז אחזור לשיק הראשון.

30.10.2013 – שיקים 2 עד 7

4.ביום 30.10.2013 התקיימה פגישה בין מר שמאכה, גורם נוסף במערערת ויועץ פיננסי מטעמה מצד אחד, לבין גב' רדויה ופקידה נוספת בבנק. בתצהירו (תצהיר לתמיכה בבקשה לסעד זמני) הצהיר מר שמאכה כי בפגישה סוכם כי הבנק יעמיד למערערת הלוואה על סך 100,000 ₪ "לפי הצורך" וכי "אנחנו נמשיך להתנהל בהתאם להסכמה תוך הפקדת שיקים דחויים והבנק יכבד את השיקים של המבקשים כאמור בהסכמה" (סעיף 14). מתרשומת שיחה של הבנק מהפגישה עולה תמונה שונה. נכתב בה, כי –

"מסרנו כי החברה לא התנהלה בצורה תקינה עד כה. חורגת מידי יום (כמעט), בעל המניות אינו דואג לעדכן את הבנק על המשיכות שצפויות להגיע בחשבון ואי לכך נוצרות חריגות בחשבון שבגינן לא התקבל אישור מראש. לא פעם ביקשנו מבעל המניות להעביר אלינו רשומה של משיכות שצפויות להגיע בחשבון על מנת לבקש אישור בעוד מועד. החברה לא דואגת לפעול כך ולכן ההחלטות שהתקבלו היו פועל יוצא של לחצים שהופעלו ברגע האחרון. מסרנו כי החל מעכשיו לא נוכל להמשיך להתנהל כך וכי החברה חייבת ליידע את הבנק מראש על משיכות שצפויות להגיע...." (נספח י' לבקשה לסעד זמני; ההדגשה הוספה).

5.משמעותם של דברים אלה היא, שגם בהנחה שעד אותו המועד היה למערערת יסוד סביר להניח ששיקים שיוצגו בחשבונה תוך חריגה ממסגרת האשראי יכובדו אם ייערך תיאום בעל-פה והמערערת תפקיד כספים תוך יום או יומיים לאחר ההצגה לפרעון, באותה ישיבה – תם יסוד סביר זה. החל מאותה ישיבה, בה נמסר כי החל "מעכשיו" המערערת חייבת להודיע לבנק מראש לגבי המשיכות הצפויות, לא היה למערערת יסוד סביר להניח שחובה על הבנק, מכוח הסכם (בהתנהגות) לכבד שיקים שכיבודם אינו מתאפשר בתוך מסגרת האשראי.

6.מר שמאכה לא ציין בתצהירו (תצהיר לתמיכה בבקשה לסעד הזמני) פרט מהותי זה מתוך הישיבה ביום 30.10.2013. אני מעדיף את עדות המצהירה מטעם הבנק גב' רדויה בנקודה זו. עדות זו מגובה בתרשומת שיחה (המציין גורם נוסף מהבנק שנכח בפגישה), ולא מצאתי בה אותות לחוסר מהימנות.

7.באותו יום הוצגו לפרעון בחשבון 17 שיקים. כיבוד כל השיקים היה מוביל ליתרת חובה בחשבון על סך למעלה מכפליים מסגרת האשראי (110,000 ₪) – סך של 247,011 ₪. מאחר ומר שמאכה לא הזכיר בתצהירו את דרישתו החדשה של הבנק מהפגישה באותו יום בענין החובה של המערערת ליידע את הבנק מראש בענין משיכות צפויות, הוא לא טען וממילא לא הוכיח נסיבות המצדיקות מסקנה אחרת מזו, שהחל מאותו רגע כבר לא היה למערערת יסוד סביר להניח שחלה חובה על הבנק לפרוע שיקים אלו אשר חרגו ממסגרת האשראי. לא נטען, למשל, שנציגי המערערת, העוקבים כדבעי אחר הפעילות בחשבונה והיודעים כי כ-17 שיקים על סך כולל של עשרות אלפי ₪ יוצגו לפרעון באותו יום, מחו בפני נציגות הבנק על לוחות הזמנים הקצרים, פירטו את השיקים הצפויים להיות מוצגים לפרעון בחשבון באותו יום או ביקשו ארכה בהולה לפני החלת שינוי המדיניות. בא כוח המערערים העלה את הטענה בענין ההחלה המיידית של שינוי המדיניות לראשונה בדיון בערעור (פרוטוקול 30.4.2014 ע' 3) לאחר שהבנק חשף את התרשומת בתגובתו; אך בכך כמובן אין כדי להוות תחליף להצהרה מלאה בידי מר שמאכה בתצהירו, המשקפת כדבעי את מהלך הישיבה. יצוין לענין זה כי מר שמאכה לא ציין דבר בתצהירו בקשר להכרזת הבנק בפגישה לפיה לא ימשיך להתנהל כפי ההתנהלות עד אותו מועד וכי חובה על המערערת ליידע את הבנק מראש בדבר משיכות צפויות; חלף זאת, הצהיר כי השיקים סורבו "ללא כל התראה" (סעיף 15)).