ערר על מעצר עד תום ההליכים בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים

           בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל), בתיק ב"ש 92932/07 מיום 16.10.2007, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

           כנגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום (פ 40234/07), המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים, [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ועבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) סיפה לפקודת הסמים המסוכנים.

           לפי הנטען בכתב האישום, ביום 3.8.2007, החזיק העורר במקלט ביתו 486 ריבועי נייר המכילים סם מסוכן מסוג LSD ו-2.270 ק"ג של סם מסוכן מסוג חשיש, מחולק לשקיות. משהבחין העורר בשוטר הניגש לעצרו, ניסה להעלים את הסם. כמו כן, ביום 2.8.2007 נאשם העורר כי החזיק 2.2 ק"ג של סם מסוכן מסוג חשיש.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 92932/07).

           ביום 16.10.2007 קיבל בית במשפט המחוזי (כבוד השופט ג' נויטל) את הבקשה. בית המשפט ציין בהחלטתו כי בא כוח העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועל התגבשותה של עילת מעצר, ועל כן בחן בית המשפט רק את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לאחר שבחן את נסיבות המקרה קבע בית המשפט כי לנוכח מסוכנותו הרבה של העורר, לא ניתן לשחררו.

           מכאן הערר שבפניי.

           לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי משלא הורה על שחרורו לחלופת מעצר, לאור חולשת הראיות לגביו.

           מנגד, טוענת המשיבה כי משהסכים העורר על קיומן של ראיות לכאורה אין הוא יכול כיום לשוב ולטעון כנגדן. עוד טוענת המשיבה כי המסוכנות העולה מהראיות הקיימות כנגד העורר מונעת את שחרורו לחלופת מעצר.

           לאחר שעיינתי בהודעת הערר ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להדחות.

           כאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, העורר לא חלק בפניו על קיומן של ראיות לכאורה כנגדו ואף הסכים כי קיימת כנגדו עילת מעצר. משכך, מנוע כיום העורר מלטעון כנגד קיומן של הראיות. מראיות אלו עולה מסוכנותו הברורה של העורר. מדובר במי שהחזיק ברשותו כמויות מסחריות של סמים מסוכנים מסוג LSD וחשיש, כשהם מסודרים בצורה המקלה על המסחר בהם. בית משפט זה התייחס לא פעם לקושי שבנטרול המסוכנות העולה ממי שמואשמים בסחר בסמים מסוכנים. יפים לענייננו הדברים אותם קבע בית המשפט בבש"פ 1747/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.3.2007), לפיהם:

"ככל שמדובר בסחר בסמים, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ניתן יהא להפיג את חזקת המסוכנות ולהצדיק חלופת מעצר."

           וראו בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.2003); בש"פ 294/06 בלעום נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.2.2006).

           במקרה שבפניי, לא מצאתי כי נתקיימו הנסיבות החריגות שיאפשרו את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. כפי שציין בית המשפט המחוזי, מדובר במי שחרף גילו הצעיר ביצע במשך השנים עבירות לא מעטות. גם תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו לא המליץ על שחרורו לחלופת מעצר, בשל עומק התמכרותו לסמים. משכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

           אשר על כן, אני דוחה את הערר.

           ניתנה היום, ט"ו בכסלו התשס"ח (25.11.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: