ערר על החלטת נציב המים לפיה רשות מקומית שאינה עושה בקולחין כל פעולה מעבר למילוי חובתה החוקית – לא תורשה לגבות תמורה מהצרכנים ובכל מקרה נציב המים הוא זה שיקבע את התמורה עבור מי הקולחין

החלטה

א. ההליך.

זהו ערר על החלטתו של נציב המים מיום 5.11.00, לפיה רשות מקומית שאינה עושה בקולחין
כל פעולה מעבר למילוי חובתה החוקית - לא תורשה לגבות תמורה מהצרכנים, ובכל מקרה
נציב המים הוא זה שיקבע את התמורה עבור מי הקולחין.

ביתר פירוט: מדובר בהודעה שמוענה לראש עירית רמלה. וזו לשונה:

"הנדון: הספקת מי קולחין של רשויות מקומיות לצרכנים.

לאור אי הבהירות הקשורה בהספקת מי קולחין של רשויות מקומיות, אני מוצא לנכון להביא
לידיעתכם את המדיניות הנקוטה בידינו בנושא הנדון:

חוק המים התשי"ט1959- קובע בסעיף 2 כי מי קולחין הינם מקור מים. מים אלה על פי סעיף
1 לחוק הנ"ל, הם קניין הציבור, נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצרכי תושביה
ולפיתוח הארץ.

נציב המים, לפי סעיף 138 לחוק הנ"ל, הוא הסמכות לניהול משק המים במדינה והוא, על פי
סעיף 23 לחוק הנ"ל, בעל הסמכות למתן רשיון הפקה, אשר בלעדיו אין להפיק מים.

העולה מכל האמור לעיל הוא, שבהיות מי הקולחין מקור מים, הם קניין הציבור ואך ורק
לנציב המים, המנהל את משק המים של המדינה, יש סמכות לקבוע מה ייעשה בהם, למי יסופקו
ומהו המחיר שישולם עבורם, אם בכלל.

סעיף 15 לחוק הרשויות המקומיות )ביוב( התשכ"ב1962- קובע, כי "רשות מקומית רשאית,