ערר על ההחלטה לעצור נאשם בנוכחות בהתאחדות בלתי מותרת עד תום ההליכים-נדחה

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו שתי עבירות של נוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת, וכן עבירה של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, ובימ"ש קמא קבע כי יש ראיות לכאורה וקיימת עילה של מסוכנות, ולכן הורה על מעצרו עד תום ההליכים. מכאן ערר התביעה. הסנגור טוען כי מדובר בראיות בעייתיות ולא סבירות, וכי אין במעשים המיוחסים לעורר כדי לבסס עילה של מסוכנות.לעומת זאת, התובע טוען כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות. עד תביעה 3 מציין בעדותו מיום 18/01/07 כי ראה את העורר בעצרות של ג'מעה אלאיסלאמיה (להלן: הארגון), ובכלל זה בעצרת באוניברסיטת אלקודס בשנת 2006. העד אף זיהה אותו במסדר זיהוי תמונות. עד תביעה 4 מעיד בעדותו מיום 10/06/07 כי העורר היה בין המארגנים של עצרת של הארגון בשנת 2007 באוניברסיטת אבו דיס. בהמשך אותה עדות מציין העד כי העורר פעיל בארגון משנת 2002. די בכל אלה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה בעבירות שבכתב האישום, ולכן אין מנוס מהמסקנה כי יש ראיות לכאורה נגד העורר.

אשר לעילה, הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי חברות ופעילות בארגון סטודנטיאלי הקשור לאחד מארגוני הטרור, וכזה הוא הארגון שבו פעל העורר, מקימה עילה של מסוכנות, ויש בה כדי להצדיק מעצר עד תום הליכים (ראו ע"מ 2476/06, ע"מ 2918/06 ועוד). לא מצאתי טעם מדוע לסטות מהלכה זו בעניינו של העורר. במיוחד אמורים הדברים נוכח העובדה שהעורר הורשע בעבר בעבירה דומה, ותלוי ועומד נגדו עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי שהינו בר הפעלה. העובדה שעונש התנאי לא הרתיע את העורר מלחטוא שוב, מלמדת על נחישותו לשוב ולפעול במסגרת אותו ארגון, ומחזקת את עילת המסוכנות.

נוכח האמור, מששוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה ובקיומה של עילת מעצר, התוצאה היא שאני דוחה את הערר ומותיר על כנה את החלטת בימ"ש קמא להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים.  

ניתנה בלשכה היום, 22 נובמבר 2007, י"ב כסלו התשס"ח. המזכירות תעביר עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: