ערר על הארכת מעצר של חשוד בעבירה חמורה כנגד ביטחון האזור-נדחה

העורר, זיאד מחמד אחמד עזאלה, נעצר ע"י כוחות הביטחון ביום 26.10.07 בחשד כי היה מעורב בעבירה חמורה כנגד ביטחון האזור. בתאריך 31.10.07 האריך בימ"ש קמא, לבקשת גורמי החקירה, את מעצרו ב-15ימים נוספים.

בנסיבות אלו, מכוונת הסנגוריה את עררה זה כנגד החלטתו של בימ"ש קמא.

מן הצורך להבהיר, כי אמש בסמוך לשעה 17:00 התבקשתי ע"י התביעה הצבאית לקיים דיון בערר בהיעדר העורר. לטענתה, חקירתו של העורר נמצאת עתה בשלב אשר אם יהיה נוכח בדיון, תיפגע החקירה באורח אנוש. בנסיבות אלו, ביקשה התביעה הצבאית כי טובת החקירה מחייבת סטייה מכלל היסוד, המחייב נוכחות בדיוני הערר.

בקשת התביעה הצבאית הועברה לתגובת הסנגוריה, וזו התנגדה נמרצות לקיום הדיון בהיעדר העורר. משהובאו בפניי התייחסויות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה.

עם פתיחת הדיון היום ועוד טרם השמיעה את טענותיה לגוף העתירה, ביקשה הסנגוריה כי אתן את דעתי לשתי טענות טרומיות כדלהלן. הראשונה, דורשת דיון במעמד הצדדים בבקשה שהגישה התביעה הצבאית לקיים את הדיון בערר בהיעדר המשיב. לטעמה, קיום דיון שכזה במעמד צד אחד בלבד, פגע בעורר ובוודאי כי יש בו טעם לפגם. הטענה השנייה אליה נדרשתי, הייתה קיומו של דיון בחוקיות הצו המונע מפגש עורך-הדין עם העורר. לטענת הסנגוריה, התנהלותם של גורמי החקירה מצריכה עיון ובדיקה וכי מניעת המפגש נועדה לפגוע בעורר שלא לצורך.

בהמשך לטיעוניה, עתרה הסנגוריה לשחרורו המיידי של העורר. לדבריה, לא הצליחו גורמי החקירה להצביע על חשד המחייב את המשך המעצר, ובוודאי כי לא היה בחומר המודיעיני שנאסף עד כה כדי לבסס מעצר של 15 יום. אגב כך, פרש הסנגור הנכבד את המסגרת העובדתית הידועה לו וביקש להוכיח עד כמה נקיות ידיו של העורר.

כבר בראשית הדברים, ברצוני להדגיש כי אם ביקשה הסנגוריה לקבוע כי לא הונחה בפני ביהמ"ש הפעילות האסורה והמסוכנת אשר מייחסים לו, דומני, כי הרחיקה לכת בטיעון זה. השתכנעתי מתוך הדו"ח המודיעיני שהונח לפני, כי המסגרת העובדתית שונה ממה שנחשף ע"י הסנגוריה וכי חקירתו של העורר ע"י שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל מורכבת ומתנהלת בכמה וכמה מישורים. הגם כי לא ניתן בשלב זה לערוך סיכום ביחס לחומר החקירה שהתגבש עד כה, אין כל ספק לדעתי, כי טובת החקירה מחייבת את מעצר העורר, ובחינת מהלכי החקירה שנותרו לביצוע מעלה חשש כבד ששחרורו של העורר בשלב זה של החקירה עלול לחבל באופן ממשי בהמשך החקירה ולסכלה.

הדגשתי כי חקירת שירות הביטחון הכללי מתנהלת בכמה מישורים. חלקם בידיעתו של העורר וחלקם שלא בידיעתו. אין לי צל של ספק, כי לו היה מתקיים דיון זה בנוכחותו של העורר, תוך כדי הפסקת החקירה והבאתו למתחם ביהמ"ש, הייתה נפגעת החקירה לבלתי הכר. כך השתכנעתי אמש לנוכח טיעוניה של התביעה הצבאית, וכך התרשמתי היום עת בחנתי את דו"ח המידע החסוי שהונח לעיוני. בקשת הסנגוריה לקיים דיון שכזה במעמד הצדדים, אינה מופרכת, אולם אין כל ספק כי פרקטית ייתכן ויהיה בדיונים שכאלו כדי להאריך את הדיון שלא לצורך, וייתכן אף שיהיה בכך משום פגיעה במי מהצדדים. והמקרה שלפנינו יוכיח זאת.

ובכל הנוגע לדיון בצו מניעת המפגש, דומני כי בקשת הסנגוריה אין לה על מה שתתמוך, וכבר נתנה דעתה ערכאה זו בסוגיה הנדונה. לצורך זה אפנה לע"מ איו"ש 1189/06 מחמד דאוד נ' התוב"ץ:

"כבר בפתח הדברים אומר, כי החלטת ביהמ"ש בעניין מניעת המפגש, הגם שניתנה היא ע"י שופט צבאי, אינה נתונה לביקורת של ביהמ"ש לערעורים, וכל החלטה מנהלית אחרת, לא ניתן לבקרה אלא בביהמ"ש הגבוה לצדק. אמנם, כפי שנמסר לנו, תלויה ועומדת הצעה לתקן את החוק, כך שבימ"ש זה יוכל לבקר הן את ההחלטות המנהליות והין את ההחלטות השיפוטיות הנוגעות למניעת מפגש של עצור עם עורך דיו."

לפיכך, לא מצאתי כי אוכל בשלב זה לקבל את בקשת הסנגוריה בסוגיה זו.

לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 7בנובמבר 2007, כ"ו במרחשוון התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: