ערר נגד מעצרו של העורר לו מיוחסת עבירה של סחר בציוד מלחמתי -התקבל

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה של סחר בציוד מלחמתי על כך שהעביר לאחד בשם בשאר חסונה אקדח 14 בצבע לבן לפרק זמן מסוים עד שהוחזר לרשותו. התביעה הצבאית עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים ובימ"ש קמא נעתר לבקשה, וקבע כי יש ראיות לכאורה לכך שהעורר אכן מסר את האקדח לאחרים, וכי קיימת עילה של מסוכנות שלא ניתן לתת לה מענה בחלופת מעצר. מכאן הערר שבפניי. לדברי הסנגור אין לתת אמון בעדויות המפלילות, וכי מדובר בנשק שנמצא ברשותו של אביו של העורר מטעמים של הגנה עצמית, והעורר מעולם לא מסר נשק זה לאחר. לפיכך, עותר הסנגור לחלופת מעצר. לעומת זאת, לטענת התביעה אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. בפתח הדברים אציין כי במהלך הדיון טען הסנגור שאמרתו של החשוד, אשר נגבתה ונרשמה בערבית תורגמה תרגום שגוי. לפי התרגום שבחומר החקירה כאשר עומת העורר עם עדותו של צאלח ג'עברי, אשר טען כי בשאר לקח ממנו את האקדח ובאותו אקדח בוצע ירי לעבר ישראלים, השיב העורר: "אני נותן להם את הנשק ולא יודע על הפעולה הזו דבר" (עמוד 2 לתרגום שורה 52). נוכח טענותיו של הסנגור אודות טעות בתרגום, ביקשתי מקצין המתורגמנים של ביהמ"ש לתרגם בשנית את הקטע הרלוונטי, ואכן מתברר כי נפלה טעות חמורה בתרגום. לפי התרגום של קצין המתורגמנים, שאני נותן בו אמון מלא, התרגום הנכון של הקטע שנזכר לעיל הינו: "אני לא נתתי להם את האקדח ואיני יודע על הפיגוע דבר" . בעקבות ההבדל בתרגום, זימנתי את שני הצדדים ללשכה, הבאתי את הדברים לידיעתם, וביקשתי את התייחסותם. הסנגור שב על טענותיו כי יש לשחרר את העורר ממעצרו, ומצא בתרגום המעודכן חיזוק לטענותיו. לעומת זאת, התובעת טענה כי אין בעדכון התרגום כדי לשנות מטענותיה, ולפיהן יש ראיות לכאורה לאשמתו של העורר.

בחומר הראיות קיימת עדותו של צאלח ג'עברי אשר מציין כי בשאר פנה לעורר וביקש ממנו אקדח ונימק זאת בסכסוך משפחתי, אולם העורר סירב. בהמשך מציין צאלח כי הלך עם באשר לעורר והם שכנעו אותו לתת את האקדח ביום חמישי למשך שעה אחת, ואכן באשר הביא את האקדח, אשר לטענתו נעשה בו שימוש לצורך ירי לעבר ישראלי, ולאחר מכאן הוחזר האקדח לעורר. צאלח מוסיף כי שמע מהעורר שהוא מכר את האקדח וכי העורר לא ידע איזה שימוש נעשה באקדח. עדות נוספת בתיק היא של אחד פארס ג'עברי, בן דודו של צאלח, אשר היה חבר בחוליה של צאלח ובשאר, והוא מתאר את הפיגוע שהחוליה ניסתה לעשות תוך שימוש באקדח לבן, אולם כשנשאל מאין הגיע האקדח השיב כי אינו יודע.

בשאר עצמו, אשר לפי העדויות בתיק קיבל את האקדח מהעורר, טרם נעצר ונחקר. העדות היחידה למעשה לכך שהעורר מסר את האקדח לבשאר הינה עדותו של צאלח, אולם, כאמור, לפי עדותו של צאלח בתחילה סירב העורר למסור את האקדח, ולא ברור באילו נסיבות שינה העורר את עמדתו והסכים לתת את האקדח. מאמרתו של העורר עצמו עולה כי בכמה הזדמנויות סירב העורר לתת את האקדח לאחרים, וכאמור, בימ"ש קמא ביקש למצוא חיזוק להפללה באמרתו של העורר, אולם הסתמך על תרגום שגוי של האמרה, כאשר לפי התרגום הנכון, העורר התמיד בסירובו למסור את האקדח.

במהלך הדיון בפניי טען הסנגור כי האקדח נבדק במשטרה ונמצא כי לא נעשה בו שימוש קודם לכן. לדבריו, עובדה זו מחזקת את הטענה כי העורר מעולם לא מסר את האקדח לאחרים, ולכן הוא נמצא נקי בבדיקה בליסטית, שהרי אילו צודק העד המפליל, נורתה ירייה מהאקדח במהלך אותו ניסיון פיגוע, והבדיקה הבליסטית הייתה אמורה לגלות זאת. אמנם לא מצאתי בחומר הראיות שהועבר לעיוני, תיעוד על בדיקה בליסטית שנערכה לאקדח, אולם השתמע במהלך הדיון כי גם התביעה מאשרת את קיומה של הבדיקה הבליסטית, אלא שלטענתה אין בממצאיה כדי להוכיח את חפותו של העורר.

בסופו של דבר, כאשר בחנתי את מכלול הראיות, שאת עיקרן פירטתי לעיל, באתי לכלל מסקנה כי מדובר בראיות מוחלשות, שכן גם העדות המפלילה של צאלח איננה נקייה מספקות, וגם החיזוק שביקש בימ"ש קמא למצוא באמרתו של העורר עצמו, נובע מתרגום שגוי, כאשר התרגום הנכון מחזק את גרסתו של העורר, אשר מכחיש כי הסכים לתת את האקדח לאחרים. גם הבדיקה הבליסטית תומכת בגרסתו של העורר.

חולשת הראיות, גוררת בעקבותיה גם חולשה של העילה. לא למותר לציין לעניין זה כי גם לפי עדותו של המפליל, העורר לא היה מודע כלל לשימוש שביקשו המפליל וחבריו לעשות באקדח. כמו כן, אין להתעלם מכך שהאקדח נתפס על ידי משטרת ישראל, ואין אפוא חשש כי  ייעשה באקדח  זה שימוש פסול בעתיד. כאשר אני מצרף לעניין זה את גילו הצעיר של העורר, את עברו הנקי, וכן את בריאותו הלקויה, התוצאה היא כי הגעתי לכלל מסקנה שנוכח הנסיבות המיוחדות שלפנינו ניתן להימנע מהמשך מעצרו של העורר, ותחת זאת להורות על שחרורו ממעצר בתנאים מגבילים.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את הערר של ההגנה, ומורה על שחרור של העורר ממעצרו, לאחר שימולאו התנאים הבאים:

1. הפקדה 20,000 ש"ח במזומן.
2. ערבות צד ג' על סך 30,000 ש"ח.
3. העורר יתייצב מדי יום ראשון בשבוע, עד השעה 12:00 בנקודת המשטרה בעציון.

ניתנה היום, 23 ביולי 2007, ח' באב התשס"ז, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא

רמ"שית: מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: