ערר התביעה הצבאית על שחרור המשיב ממעצר בטענה לחברות בהתאחדות בלתי מותרת

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת בשל פעילותו באוסרה של החמא"ס משנת 2001 ועד יום מעצרו, ועבירה נוספת של ביצוע שירות עבור התאחדות כאמור בשל עזרתו בארגון מחנות קיץ ומסיבות במסגרת תנועת "שבאב אל מסגד" השייכת לחמא"ס, במהלך התקופה שבין תחילת 2003 ועד תחילת 2006. בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצר המשיב עד תום הליכים, והורה על שחרורו בתנאים מגבילים. השופט קמא ציין בהחלטתו כי אין עדות לכך שהמשיב עסק בפעילות "חבלנית" כלשונו, וכי עד תביעה 4 שאף נגדו הוגש כתב אישום בעבירות דומות, שוחרר בערובה ולא הוגש ערר על כך.

מכאן ערר התביעה אשר טוענת כי נסיבותיו של עד תביעה 4 שונות מאלה של העורר, שכן פעילותו בהתאחדות בלתי מותרת הופסקה באוגוסט 2006, ואילו העורר המשיך בפעילותו עד יום מעצרו, לפי הנטען בכתב האישום.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. בחומר החקירה לא מצאתי ראיות פוזיטיביות לפעילותו של המשיב מעבר לאוגוסט 2006. מעדותו של עד תביעה 3 עולה אמנם כי בינואר 2007 חילקו פעילי "שבאב אל מסגד" דברים מסוימים למתפללים, אולם הוא מציין כי דווקא עד תביעה 4 הוא שעסק בחלוקה בפועל, והמשיב אינו נזכר בהקשר זה. אמנם הפסיקה הכירה בחזקה כי חברות בארגון אסור נמשכת בהעדר ראייה לסתור, אולם מדובר בחזקה בניתנת לסתירה, והמשיב עצמו מכחיש מכל וכל את האישומים נגדו. לא למותר לציין כי המשיב סיים לאחרונה לימודי משפטים, וציין באמרתו כי הוא יודע שהחמא"ס אינו חוקי. המשיב ביקש לומר כמה מילים גם בדיון, וציין כי הוא מתכנן קריירה משפטית, ואין לו כוונה לסכן אותה בגלל פעילות לא חוקית.

יוצא אפוא שהראיות באשר לפעילות של המשיב עד ליום מעצרו קלושות למדי, ולכן האבחנה שטענה לה התביעה בין עניינו של המשיב לזה של עד תביעה 4 מוטלת בספק. לפיכך, לא ניתן לומר כי שגה השופט הנכבד קמא כאשר גזר גזירה שווה בין המשיב ובין עד תביעה 4, ומשהאחרון שוחרר בערובה החליט החלטה דומה אף ביחס למשיב. עם זאת, בשונה ממה שעולה מההחלטה של השופט קמא, אני מוצא להעיר כי גם עיסוק בפעילות "לא חבלנית", יש בו מסוכנות כאשר הוא נעשה במסגרת התאחדות בלתי מותרת, ובנסיבות מסוימות יש במסוכנות זו כדי להצדיק מעצר.

כאמור לעיל, לא זה המקרה שלפנינו. לכן, משמצאתי כי צדק השופט קמא כאשר ראה להשוות בין עניינו של המשיב ובין זה של עד תביעה 4, התוצאה היא כי ערר התביעה נדחה, והחלטת בימ"ש קמא נותרת על כנה, על כל התנאים המפורטים בה.    

ניתנה היום, 10 בתשרי 2007, כ"ח בתשרי התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: