ערר התביעה הצבאית על שחרור בערבות של נאשם ביידוי אבנים- נדחה

בפניי ערר התביעה על שחרור בערבות של המשיב. נגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שני פרטי אישום. הראשון, יידוי אבנים ב-15 מקרים במועד לא ידוע עד יום מעצר ב-14.12.07. השני, יידוי אבנים ביום 14.12.07.

לא ברור לי מדוע האשמה הכלולה בפרט השני אינה כלולה בפרט הראשון ועל פני הדברים יש כאן כפילות.

אתייחס אפוא לכתב אישום זה עם עבירה אחת בלבד.

בימ"ש קמא החליט על  שחרור בערבות עקב כך שלא מצא ראיות מספיקות להארכת מעצר.

לפי פקודת המעצר שבתיק, המשיב נעצר ביום 15.12.07 בשעה 15:00 בעוד שהעדים העידו על זריקת אבנים באותו יום בשעה 16:00.

מדובר באירוע של פיתון צהל כדי למשוך מידי אבנים, גם עד תביעה שני איש צהל מעיד כי זריקת האבנים בהם כביכול השתתף המשיב הייתה באותו יום בשעה 16:05.

סתירה זו מנסה התובע ליישב באומרו "גלוי וברור לעין שהשעה בפקודת המעצר אינה השעה הנכונה" הסבר זה מוטב שלא היה משניתן. עלינו להתייחס לכל פרט בכל מסמך שהוא במיוחד מסמך שאיש מרות מכין כאל פרט נכון. אינני יכול לקבל הסבר שכזה.

אומנם המשיב הודה בזריקת אבנים אולם לאור העובדה שהודאתו נגבתה בערבית ונכתבה בעברית מבקשת הסנגורית לפסול את ההודאה.

לגבי טענה זו אפנה להחלטה שלי בעד"י 2287/07 בו דנתי בנושא זה (גם שם הייתה אותה סנגורית)

"לסיכומו של דבר, נראה על פי הפסיקה כי סעיף 8 אינו מביא באופן אוטומטי לפסילת כל הודאה שלא נרשמה בשפה שבה נגבתה. על פי הפסיקה הקודם להלכת יששכרוב, כל מקרה, כמו במקרה שלנו, בו נטען ספציפית על תרגום לא נכון תוך כדי כך שמצבעים על חוסר ההתאמה, יכולה להביא לפסילת ההודאה או בכל מקרה לפסילת אותו חלק שעליו חולקים. כמו כן, על פי הלכת יששכרוב יתכן ותפסל ראיה שנגבתה שלא על פי הוראות סעיף 8 אף אם אין חשש למהימנותה על פי הקריטריונים שהוצגו לעיל."

מכאן שבימ"ש שידון בתיק עצמו יצטרך להחליט אם לקבל את ההודאה או להתעלם ממנה. עצם העובדה שההודאה נגבתה בערבית ונכתבה בעברית עדיין לא פוסלת אותה.

עוד יצוין כי העדים המופעים ברשימת העדים בכתב האישום הם לא אלה שעצרו את המשיב.

טענה נוספת של הסנגורית היא שהעצור הינו קטין, יליד3.3.92 לא נחקר על ידי חוקר נוער. בעניין זה אפנה לעד"י איו"ש 3230/05 כי אין חובה שכזו בדין שבאזור.

התיק נקבע להקראה ליום 12.02.08 מכאן שאי שחרורו יביא לכך שיישאר במעצר מספר חודשים עד אשר ישמע משפטו.

לאור כל הנסיבות למרות שעבירה של זריקת אבנים המהווה עבירה חמורה, נראה לי כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, שאכן על פני הדברים אין מספיק ראיות המאפשרות להקים עילת מעצר.

ניתנה היום, 7 בינואר 2008, כ"ט בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי + עג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: