ערעורי המדינה על קלות עונשם של מורשעים בעבירות מס

1.         לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) שניתן ביום 5.5.2009 בת"פ 2754/07.

בע"פ 4557/09 מערערת המדינה על קולת העונש ובע"פ 4556/09 מערערים המערערים על ההרשעה ועל חומרת העונש שהוטל על המערער 2 (להלן: "חילמי").

ההליכים בבית משפט קמא

2.         המדינה הגישה כתב אישום נגד חילמי ונגד המערערת 1, חיפה הדר בע"מ (להלן: "החברה"), אשר במסגרתו הואשמו החברה וחילמי, מנהלה הפעיל בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, כי בדוחות התקופתיים שהגישה החברה, באמצעות חילמי, בתקופה מחודש אפריל 2002 ועד לחודש יולי 2006, היא ניכתה מס תשומות בסך של 1,536,205 ש"ח, זאת על סמך 43 חשבוניות מס פיקטיביות בסך כולל של 10,405,059 ש"ח (כולל מע"מ), על שם חברת אקסקאיבור בע"מ, חברת ארט גלרי בע"מ, חברת מ.ל.ב.מ. בע"מ, חברת נ.ס. שלום למסחר בע"מ, חברת ס.א. גארדאת בע"מ, חברת סאנסט בע"מ וחג'אג' לקבלנות. כנטען בכתב האישום, החברות האמורות לא ביצעו ולא התחייבו לבצע עסקאות עם החברה. החברה, באמצעות חילמי, ניכתה מס תשומות בלי שיש לה לגביו מסמך, כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק").

            בגין מעשים אלה, יוחסו לחברה ולחילמי 28 עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, זאת במטרה להתחמק מתשלום מס, עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק. כמו כן, יוחסו לחברה ולחילמי עבירות של מסירת דוחות כוזבים במטרה להתחמק מתשלום מס, עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק.

3.         לבקשת בא-כוח החברה וחילמי, עו"ד יעקב קסטל, נדחה מועד מתן התשובה לכתב האישום עד למתן החלטה ברע"פ 10945/07 יגיל שירותי שמירה וניקיון בע"מ נ' מדינת ישראל (להלן: "ההחלטה ביגיל"), שהגיש עו"ד קסטל לבית המשפט העליון.

עוד בטרם שניתנה ההחלטה ביגיל, התקיימה ישיבת הקראה נוספת ביום 8.4.08. בישיבה זו הצהירה באת-כוח המדינה, עו"ד אורגיל, כי בכתב האישום "מדובר בחשבוניות כיסוי, כלומר העבודה נעשתה על-ידי ראשי הפועלים בשטח. החברות לא נקשרו עם נאשמת 1 [החברה] אבל בהחלט נעשתה עבודה בשטח. בנוגע לתשלום אני לא יכולה לומר שהחברות האלו שילמו את המע"מ, אני לא יכולה להגיד שהועבר מע"מ." בתגובה להצהרת באת-כוח המדינה, ביקש בא-כוח החברה וחילמי ארכה נוספת למתן תשובת מרשיו לכתב האישום.

בדיון מיום 11.5.08 הגיעו באי-כוח הצדדים להסכמה דיונית כדלקמן:

"1. אף שהנאשם [חילמי] לא הואשם בכך בכתב האישום, למען הסר ספק, מצהיר הנאשם כי העביר את כספי המע"מ של החשבוניות נשוא כתב האישום לגורמים שהוציאו את החשבוניות, וכי לא שלשל את כספי המע"מ לכיסו.

2. המאשימה מבהירה כי היא מאשימה את הנאשם בכך שקיזז חשבוניות שלא כדין, וכי אין לה ידיעה אם שילם את מס התשומות שקיזז לגורמים שהוציאו את החשבוניות.

3. הנאשם מודה כי היתה לו ידיעה כי החשבוניות נשוא כתב האישום הוצאו ע"י גורמים שלא היו קשורים לעבודות אשר בוצעו, לפיכך אינן חשבוניות כדין.

4. לאור הצהרות הצדדים מוסכם כי:

א. אם תידחה בקשת ערעור ברע"פ יגיל נ' מדינת ישראל, בה נדרש בית המשפט לשנות את הלכת תורג'מן, יורשע הנאשם בעבירה לפי סעיף 117(ב) לחוק, כפי שפורשה בהלכת תורג'מן.

ב. אם תשונה הלכת תורג'מן, אז הנאשם יורשע בעבירה לפי סעיף 117(א) או בהתאם להנחיות שיהיו בפסק הדין החדש".

4.         לאחר שהבקשה לרשות ערעור נדחתה בבית המשפט העליון ( רע"פ 10945/07, לעיל) ועל סמך ההסכמות בין הצדדים, כאמור, הרשיע בית משפט קמא את החברה ואת חילמי בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

5.         ביום 19.3.2009 נשמעו הטיעונים לעונש. באת-כוח המדינה ביקשה להחמיר בעונשו של חילמי ולהשית עליו עונש מאסר בפועל ממושך, מאסר על-תנאי וקנס בשיעור גבוה, בהתחשב בפרק הזמן הארוך שבו נעברו העבירות והסכום הגבוה שקוזז כמס תשומות. עוד נטען, כי אין ראיה שהחברה או חילמי שילמו את המע"מ לגורם אחר ולכן אין להתחשב לקולא בטענה זו.

בא-כוח החברה וחילמי טען, כי יש להבחין בין חשבונית מס פיקטיבית לחשבונית מס זרה. חשבונית מס פיקטיבית - אין מאחוריה עסקה. רוכש החשבונית שילם עבור החשבונית ולא עבור מוצר או שרות. הוא לא עמד בהוצאה ולא שילם מע"מ. לכן, המדובר בהתעשרות על חשבון הקופה הציבורית. לעומת זאת, בחשבונית מס זרה פלוני עשה את העסקה עם העוסק וקיבל ממנו את התשלום כולל המע"מ, אך את החשבונית הוציא אלמוני. לכן, במקרה האחרון יש הצדקה להקלה בעונש. כך גם בנסיבות המקרה דנן, בהן החברה קיבלה חשבוניות מס זרות ושילמה את המע"מ בגינן. עוד טען בא-כוח החברה וחילמי, כי חילמי סבר שברגע שהוא מקבל חשבונית מס מחברה שנבדקה על-ידי רואה חשבון והוכח שהיא רשומה כעוסק, הוא רשאי להניח שאם הוא משלם לה, החברה תעביר את מס התשומות לרשויות המס, כמתחייב על-פי החוק. בא-כוח החברה וחילמי הוסיף וטען, כי מרשיו לא התעשרו על חשבון האוצר, שכן העבירו את כספי המע"מ לחברות מהן קיבלו את חשבוניות המס. לבסוף, טען בא-כוח החברה וחילמי, כי חילמי נענש כבר בכיסו בכך שהוא נאלץ לסגור את עסקו והפסיק לעבור בתחום בו עבד במסגרת החברה.

באת-כוח המדינה התנגדה לקו הגנה זה בנימוק שטענה זו לא הוכחה.

6.         בית משפט קמא גזר את דינם של חילמי והחברה ביום 5.5.2009. בית המשפט קיבל את טענות החברה וחילמי, כי בנסיבות המקרה דנן, המדובר בחשבוניות זרות ולכן הענישה צריכה להיות מתונה יותר בהשוואה לרמת הענישה הראויה בגין עבירה של ניכוי תשומות על בסיס חשבוניות מס פיקטיביות. לכן, למרות שבית משפט קמא אימץ את טענות המדינה, לפיהן מבחינת התקיימות יסודות העבירה אין הבדל בין שני המקרים דלעיל, הוא ראה שלא להחמיר בעונשם של החברה וחילמי. בשים לב לתקופה הממושכת בה ביצע החברה באמצעות חילמי את העבירות ולהיקפן, קבע בית המשפט כי אין מנוס מהשתת עונש מאסר של 6 חודשים לריצוי בפועל על חילמי. כמו כן, הטיל בית משפט קמא על חילמי 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס כספי בסך של 100,000 ש"ח. על החברה הוטל קנס כספי סמלי בסך של 1,000 ש"ח.