ערעור של בתה של מנוחה נגד החלטה שבן זוגה הוכר כידוע בציבור ולכן נמנה על יורשי המנוחה

השופט נפתלי שילה:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 24.11.21 (כב' השופט שמואל בר יוסף בת"ע 49566-02-20) שקבע שהמשיב היה ידוע בציבור של אם המערערת ולכן הוא נמנה עם יורשיה על פי הדין.

א.תמצית פסק הדין של בית המשפט קמא

1.המערערת (להלן גם: הבת) היא בתה היחידה של המנוחה נ' ס' ז"ל (להלן: המנוחה) אשר הלכה לבית עולמה ביום 28.4.2019 כשהיא בת 55 בלבד. לבקשת הבת, ניתן ביום 23.9.19 ע"י כב' הרשמת לענייני ירושה צו ירושה לפיו היא היורשת הבלעדית של המנוחה.

2.ביום 16.2.20 הגיש המשיב (להלן גם: האיש) תביעה לביטול צו הירושה, מאחר שלטענתו הוא היה הידוע בציבור של המנוחה במועד פטירתה. לטענתו, הוא גרוש ואב לילדים מנישואיו, והוא היה במשך 16 שנים הידוע בציבור של המנוחה ולכן זכאי לרשת אותה בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: סעיף 55). האיש עתר גם למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של מחצית מנכסי המנוחה מכוח היותם ידועים בציבור וחזקת השיתוף ותביעה זו נדחתה (להלן: התביעה הרכושית).

3.המשיב טען שהוא והמנוחה התגוררו יחדיו החל משנת 2005-2004 בדירת המנוחה בל' (להלן: הדירה) וניהלו משק בית משותף עד לפטירת המנוחה. לטענתו, הוא השתתף באירועים משפחתיים יחד עם המנוחה; על מצבת קברה של המנוחה אותה הקים נאמר שהמנוחה היא "אשתי"; הכספים והתכשיטים של המנוחה נרכשו במאמץ משותף; בוצעו שיפוצים בדירה ונרכשו רהיטים ומוצרי חשמל מכספים משותפים; המשיב והמנוחה רכשו יחדיו מינימרקט שהם ניהלו יחדיו ולבסוף נמכר. לדבריו, הוא והמנוחה לא מיסדו את הקשר ביניהם בשל חוב שהיה לו למל"ל בגין מזונות ילדיו וזו גם הסיבה שחשבון הבנק היה על שם המנוחה בלבד וכתובתו הרשומה אינה כתובת הדירה שבה התגוררו אלא ברח' ה' בתל אביב (להלן: הדירה בתל אביב).

4.המערערת טענה שהמשיב מעולם לא היה בן זוגה של אימה, לא התגורר עמה והם לא היו ידועים בציבור. לטענתה, אף אם המשיב היה "אחד ממכריה", היתה הפרדה רכושית מלאה בינו לבין המנוחה והוא אף לא ידע פרטים בסיסיים אודותיה כגון מתי היה יום הולדתה, מה מספר הטלפון שלה והיכן עבדה. בנוסף טענה המערערת, שהמשיב לא הוכיח כלל את טענותיו בדבר קיומו של חוב למל"ל בגין חוב מזונות שהיה לו ואת השקעותיו בדירה.

5.האיש לא הביא ראייה שהיה לו חוב מזונות למל"ל, הגם שמדובר בראייה המצויה בשליטתו. האיש אף התנגד למתן צו להמצאת מסמכים שיעידו על החוב הנטען. רק בחלוף זמן רב ולאחר שתמו העדויות, הגיש המשיב בקשה להגשת ראיות נוספות (תדפיסי החשבון ומסמכים אודות קיומו של החוב) ובקשה זו נדחתה בשל השיהוי והנזק הדיוני.

6.חרף מחדליו הראייתיים, הצליח המשיב להוכיח שמקום מגוריו בפועל היה בדירה והוא התגורר עם המנוחה שנים רבות בדירתה, לרבות בעת פטירתה. מסקנה זו נתמכה גם בתצהיר השכן, מר א' (להלן: א'), שנהג לטייל עם כלבו יחד עם המשיב שטייל עם כלבה של המנוחה במשך שנים רבות. השכן נחקר על תצהירו ונקבע כי "עדותו של מר א' הייתה מהימנה בעיניי...". עוד נתמכה מסקנה זו לגבי מגורי המשיב עם המנוחה בעדותו של חבר המשיב מר ר' (להלן: ר') שהצהיר שנהג לארח את המנוחה והמשיב באירועים בחוג משפחתו ולהתארח בביתם והוא אף העיד שהמשיב והמנוחה התגוררו יחדיו בדירת המנוחה. ר' לא נחקר על הצהרה זו ולכן גרסתו נותרה על מכונה. לא הונחה ראייה של ממש שהאיש התגורר בדירה בתל אביב, מה גם שמהתמונות שהוגשו עולה שמדובר במעין חנות והמקום "לא שימש למגורי קבע" של האיש.